החלמה מפציעה – מזווית אישית | ספידי שגב (שגב אפלבאום) משתף בדרך קצת אחרת

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

החלמה מפציעה – מזווית אישית

פציעות מאמץ בספורט לא מגיעות בהזמנה ובד"כ קורות דווקא כשנראה לנו שאנחנו בשיא הפריחה שלנו. על פניו, נראה שהפציעה היא סוג של כישלון של הגוף ביכולת לעמוד בעומס התובעני שאנו דוחקים בו, אך למעשה הכישלון הוא שלנו, משום שאנו לא מקשיבים לו, כשהוא מאותת לנו אותות מצוקה. ייתכן והסיבה לכך בגלל שאנו מאמינים שמדובר בתופעה חולפת ואל לנו להיכנע לכאבים. על זה נאמר הביטוי No pain no gain. סיפור על החלמה.

רק אחרי שהפציעה משביתה אותנו אנו מתחילים להבין שעשינו דבר מה לא בסדר, אלא שאז זה מאוחר מדיי. אוקי, אז מה עושים עכשיו? כיצד יוצאים מהפציעה בצורה חלקה ומהירה? החלמה היא אפשרית?

אשתף אתכם בפציעה שהתרחשה ממש לאחרונה וכיצד טיפלתי בה בהצלחה, לפחות במקרה שלי.

לפני קרוב לחודש, בזמן אימון טמפו בפארק הירקון, חשתי צביטה עזה שגרמה לי לפלוט צעקת כאב ולעצור במיידית את הריצה. למי שמכיר אותי, כרץ שטח טכני מנוסה, הרי שפציעה במהלך ריצה על מסלול אספלט ישר, נראית מעט תמוהה. אך לא כך הדבר. מסתבר, שבמשך יותר מחודש סבלתי מאי נוחות עד כדי כאב ומגבלת תנועה בקרסול ימין. לעיתים חשתי הקלה ולעיתים הכאב המשיך. עיסיתי את הרגל, לחצתי על העקב היכן שחשתי את הכאב וביצעתי מתיחות. כלום…נאדה! ואז כששוב הרגשתי הקלה, יצאתי לאותו אימון גורלי, כשבוע לפני מרתון ת"א, שאליו נרשמתי. כעבור 7.5 ק"מ נעצרתי במקום ללא יכולת לדרוך על כף רגל ימין.

רופא ספורט ואורטופד מומחה בישר לי שאני סובל מתלישה סוב אקוטית של בסיס מסרק 5, או במילים פשוטות, שבר!

על פי המלצת הרופאים, זמן החלמה של שבר לוקח שישה שבועות במקרה הטוב ובזמן זה מנוחה היא הכרחית. דווקא עכשיו, כשעונת המרוצים בשיאה אני צריך לשבת על הגדר ולפספס תחרויות שכבר נרשמתי אליהם, ועוד צריך לבנות מחדש את המהירות שלי, מבאס לא?

ההיגיון שלי דיבר אחרת – עדיף מנוחה אקטיבית מאשר פסיבית על מנת להזרים את הדם יותר ביעילות למקום הפגוע ולאפשר לו להחלים. לשמחתי שבר התלישה שהיה לי אפשר לעצם להישאר מקובעת באופן טבעי, דבר המזרז את קצב ההחלמה.

תצלום רנטגן של כף רגל
״זאת לא הרגל שלי דוקטור, הרגל שלי הייתה בסדר גמור...״

חילקתי את זמן ההתאוששות שלי לשלושה חלקים:

חלק ראשון (10 ימים עד שבועיים מיום הפציעה) – זהו שלב האיחוי הקריטי של העצם, שבו נבנית רקמה חדשה סביב אזור השבר. מנוחה לכף הרגל עם מינימום שימוש למעט עמידה ומעט הליכה. בזמן זה השתמשתי בקביים, שאותם הפכתי לאביזר אימונים. כיסיתי קילומטרים של הליכת קביים מהירה וחיזקתי את פלג גוף העליון, עד שהשלפוחיות בכפות הידיים גמרו אותי…אאוץ'!

חלק שני (שבוע) – בשלב זה החיבור של עצם מחדש נעשה יותר מאסיבי בשלב זה הצלחתי ללכת ללא קושי. ביצעתי אימוני טריינר (מתקן המתחבר לאופניים נייחות), במשך שעה  עם התנגדות בינונית עד גבוהה של ההילוכים לפי תחושת הרגישות ברגל. במקביל, ביצעתי הליכות במאמץ למרחקים של עד 14 ק"מ בקצב גבוה.

חלק שלישי (החל משבוע שלישי והילך) – חזרה הדרגתית לריצה לפי התחושה שמקרינה כף הרגל. תחילה, ריצת נפח על משטחים רכים כגון כורכר או מסלול ריצה רקורטן. בהמשך, אפשר לחזור לאספלט, לפי התחושה בכף הרגל.

פה גדול אוכל הכל, אבל כדאי שזה יעזור להחלמה

במהלך ההחלמה הקפדתי יותר גם על תזונה נכונה שסייעה לי לקבל את יסודות הנדרשים לאיחוי העצם. התזונה התבססה על צריכה בריאה של סידן  וכללה עלים ירוקים למיניהם, ברוקולי, טחינה, שקדים. על אף המאמרים הרבים לגבי הצורך בתוספי תזונה, שאני אישית לא מחבב מיוחד, מלבד התזונה הרגילה והבריאה שלי, תמיד דאגתי לערבב מעט חומץ תפוחים אורגני עם המים. החומץ כולל מינרליים חיוניים להתאוששות הגוף וגם למקום הפגוע.

זה לא שהכל בראש, אבל גם לראש יש מקום

לסיכומו של עניין, ההחלטה שלי לחזור לריצה מוקדם יחסית התבססה על התייעצות עם מומחה כף רגל העוסק ברפואת ספורט. אחרי שבדק את הצילום שלי ומישש אף כף רגלי, קבע באופן נחרץ שאין בעיה בשלב זה (שבוע שלישי), לחזור לרוץ בהדרגה. שבר התלישה למזלי היה פחות חמור ממה שחשבתי. פשוט בגלל שהוא ניתן לאיחוי ללא צורך בהתערבות כירורגית וקיבוע ע"י בורג, כפי שקורה עם שבר Jones. יצאתי בזול.
מה שמוזר, שברגע שמקבלים את ברכת הרופא לחזור לספורט, הגוף כאילו שוכח את הטראומה ומתעלם מהכאב. פתאום ההחלמה נעשית מהירה יותר בכוח התודעה. תופעה זו מוכרת לי מעברי כרוכב תחרותי. האמת, שלמרות שהתרסקתי לא מעט מעולם לא שברתי עצם. מוזר שהשבר קרה דווקא במהלך ריצה שגרתית על אספלט.

כעת, אני חוזר בהדרגה לשגרת המרוצים.
הרגל עדיין מחלימה ולמרות הכאב והמגבלה אני יודע שזה זמני. במקביל אני מתכוון לטפל בכאבים שליוו אותי בכף הרגל וככל הנראה גרמו לשבר. מכל הסיפור הזה למדתי דבר אחד חשוב, שכאב כרוני אסור להזניח ולעיתים נדרשת התערבות של גורם מקצועי על פני טיפול עצמי. הגוף שלנו יותר חכם מאיתנו ואם נתעלם מהאזהרות שלו, הרי שבסופו של דבר הוא ימצא דרך לעצור אותנו מלעשות יותר נזק ולרוב בעיתוי פחות מתאים.

שלכם, ספידי שגב (שגב אפלבאום)

*המאמר הנ"ל נכתב על בסיס התנסות אישית בלבד. כותב המאמר מסיר כל אחריות במקרים שבהם קוראים אחרים נעזרו בכתבה לצורך טיפול בפציעות דומות. לטיפול בפציעה ספציפית יש לפנות לגורם מקצועי ומוסמך בלבד.