השדרוג שישפר לכם את איכות השינה

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

השדרוג שישפר לכם את איכות השינה

כאתלט פעיל אני משתדל להקפיד על אורח חיים בריא ככל האפשר, הכולל משטר אימונים סדיר, מתיחות, חיזוקים ותזונה, אבל כנראה שלא די בכך.

השיפור האמיתי בכושר קורה דווקא במהלך השינה ומדוע זה כך? ע"פ מחקרים, במהלך השינה משתחרר בגוף הורמון גדילה האחראי לשיקום הרקמות. לכן, ככל שאיכות השינה יותר טובה כך גם הגוף מתאושש יותר מהר והתוצאות משתפרות.

עד כה, לא ייחסתי חשיבות לנושא שיפור איכות השינה והתבססתי על העובדה שאם אני עייף אוכל להירדם בכל מצב על כל מזרן קיים. בפועל זה עובד לא רע אבל מסתבר שאפשר לשפר את איכות השינה בזכות שדרוג יחסית זול, חכם וכדאי!

לאחרונה התנסיתי במוצר של חברת פנדה, חברה ישראלית המפתחת מוצרי שינה מתקדמים, הקרוי טופר. הטופר הוא למעשה שכבת נוחות העשויה מספוג זיכרון (ויסקו) מתקדם בעובי של 5 ס"מ המפזר את הלחצים הפועלים על הגוף. מניחים את הטופר על המזרן הישן וכך משדרגים אותו.  

כמי שנמצא לאורך השנה בעומס אימונים ותחרויות, הרי שהגוף מרגיש נוקשה מאד ודורש שטח מגע יותר רך בכדי להקל עליו ולשפר את זרימת הדם לשרירים. בכל פעם שאני עולה על הטופר של פנדה אני מרגיש כיצד הגוף שלי שוקע בנעימות בתוך ספוג הזיכרון ומכאן שפרק הזמן שעובר עד שאני נרדם קצר מאד. התוצאה כמובן, שיפור משמעותי בתחושה של הבוקר למחרת המלווה ברעננות וחיוניות.

זכרו תמיד שקרוב לשליש מהיום שלנו מוקדש לשינה, לכן חשוב שנדאג שהשינה שלנו תהיה איכותית ומהנה עד כמה שניתן. בשביל זה יש את פנדה!

 

לפרטים נוספים אודות הטופר ומוצרים נוספים של חברת פנדה מוזמנים להיכנס לאתר www.pandazzz.co.il ולהתרשם. כל המוצרים נשלחים אליכם הביתה ומגיעים עד 3 ימי עסקים. על כל מוצרי השינה יש תקופת ניסיון. כלומר, במידה והמוצר אינו מתאים לכם, חברה פנדה מגיעה לאסוף אותו ואתם מקבלים החזר כספי מלא.  

ריצה בניחוח פסטורלי \ מאת ספידי שגב

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

ריצה בניחוח פסטורלי // אירוע Santorini Experience ביוון

לפני שנסעתי לסנטוריני, היה לי ברור שהחוויה באירוע Santorini Experience תהיה יוצאת דופן. ה Santorini Experience, נחשב לאירוע הספורט תיירות המוביל ביוון, ונערך בהצלחה בפעם הרביעית ברציפות.

הוא מתקושר היטב במדיה המקומית של יוון ומחוץ לה ונתמך ע"י גופים ממשלתיים וחברות תיירות, לפי נתוני המארגנים נרשמה כמות מרשימה של מעל 6000 מבקרים באירוע מ 45 מדינות. מאות השתתפו באירועי הספורט שכללו  תחרויות ריצה, למקצים של 5 \ 10 \ 15 ק"מ  סביב הכפרים OIA ו FIRA, ו שחיה של 2.4 ק"מ  מה Caldera חזרה לנמל הישן של פירה.

תחרויות השטח ביוון ידועות ברמת הקושי הגבוהה שלהם ונחשבות למאתגרות במיוחד. התגמול כמובן, שבסיום התחרות אתה מרגיש שעשית משהו מיוחד מאד. לכן אני ניהנה בכל פעם לנסוע ליוון ותמיד חוזר הביתה עם תחושה של סיפוק.

מניסיון קודם שלי ביוון, כשנרשמתי הפעם למקצה ה 15 ק"מ, שיערתי שלא יהיה קל. אך מה שלא יכולתי לדמיין כמובן, זה המאמץ הפיזי, שאדרש לסיים אותו בהצלחה.

זה בדיוק מה שציפה לי ולעשרות הרבות של הרצים שזינקו יחדיו למקצה ה 15 ו 10 קילומטר. המסלול מאתגר שכלל קטעי טיפוס אינסופיים בשטח עם תוואי טכני ברמות שונות עם לא מעט אבני בזלת חדות, מדרגות טבעיות, דרדרות וסלעים.

משם המסלול עבר באופן חד לשטח אורבני צפוף בין הבתים האופייניים של האי והיה מרובה מדרגות ומפותל.

מצאנו את עצמנו רצים בין עוברים ושבים ששיתפו פעולה באופן יוצא דופן ועודדו אותנו בכל רגע.

מקצה נוסף של 5 ק"מ, יצא בנפרד מאיתנו והיה בעל אופי יותר מתון יחסית ואפשר טעימה למי שרצה לחוות בדרך נעימה את הריצה בסנטוריני.

מאחר וזו היתה הפעם הראשונה שאני מתחרה בסנטוריני, לא ידעתי ממש למה לצפות. צפיה בסרטונים משנים קודמות נתנה רק טעימה ולא מעבר. גם השיקול אם לרוץ עם נעלי שטח או כביש היה דילמה עד יום לפני, המרוץ, כשהתייעצתי עם המארגנים וקיבלתי החלטה נכונה.

הגעתי ליום התחרות יחסית מוכן עם רגליים טריות והשתדלתי שלא להתפרע כבר בהתחלה, בידיעה שאענש בהמשך.

אחרי זינוק זהיר, עקפתי מספר רצים והתמקמתי במקום השלישי שאותו לא השמטתי עד הסוף. בעליות עבדתי על קצב קבוע ובטוח אך בירידות הטכניות פתחתי מבערים במטרה לשמור על פער מאחוריי עד קו הסיום. יחד עמי חלקו את הפודיום הרץ המקומי שעבורו זה ניצחון שלישי ברציפות ורץ נוסף אמריקאי.

תוצאות המקצים מופיעים בקישור הבא Santorini Experience.

זוהי בהחלט גאווה לייצג את ישראל במרוצים ביוון. בנוסף לפודיום האחרון, בארבע השנים אחרונות רשמתי מספר הישגים יפים, בניהם שני כללי ב Navarino Challange, ב מקצה 10 ק"מ של מרתון אתונה, ב מרוץ ה Psiloritis כרתים וב The Northface Zagori Mountain Race בשנת 2014 ו 2015  ומקווה להצלחות נוספות בהמשך. זה המקום להודות לחברת איי יוון הישראלי שתמכו בי בתחילת הדרך וסייעו להצלחה שלי ביוון.

למחרת בחרתי לוותר על האופציה להשתתף במשחה התחרותי, למרות שזו היתה יכולה להיות הזדמנות לאוורר את הרגליים ולסייע לגוף להתאושש מהריצה התובענית יום קודם. למרות שאני יודע לשחות, לא רע, שחיה תחרותית בים פתוחים דורשת משטר אימונים נפרד, אך לצערי, אני עדיין לא שם.

המקצה כלל שחיינים אולימפיים ומקצועיים לצד חובבנים שהיו צריכים להתגבר על הסחף ולהגיע בבטחה לנמל. כל אזור המפרץ היה פרוס עם כמות רבה של מצילים וספינות בכל כיוון במטרה לעצור את הסחף, ולסייע לשחיינים האמיצים והקשוחים. השחיינים התקבלו בנמל לקול תשואות הקהל שגדש את המזח ופירגן להם על משימתם ההירואית. גם מהצד קשה שלא להסחף ולהתרגש. כשאחרון השחיינים יצא מהמים, התאגדו כל הספינות לצפירה ארוכה, כמחווה למשתתפים והוקרת תודה.

ההתנסות בסנטוריני השאירה אצלי זכרונות נפלאים ומתוקים. הרגשתי בר מזל שהתאפשר לי להיות חלק מהאירוע של Santorini Experience ולהנות מהקסם של האי הנחשב לאחד המקומות הרומנטיים בעולם. היוונים גאים בעשיה שלהם וניכרת ההשקעה גם באירועי הריצה. האוירה מאד חמימה ונעימה לכן אני ממליץ בחום לנו הישראלים להגיע ליוון לתחרויות. זה קרוב אלינו עם תחושה של "כמו בבית" וגם המחירים יחסית סבירים ביחס  לאירופה. זו גם המסר שהיוונים מעבירים ולכן הם מאד מעוניינים לפתוח את דלתותיהם למשתתפים מחו"ל ושמחים תמיד לארח אותנו הישראלים.

למידע נוסף אודות התחרות – www.santorini-experience.com

אנצל את ההזדמנות להודות מעומק ליבי לחברת Active Media, מארגנת האירוע על שיתוף הפעולה המוצלח ועל החוויה המדהימה שהיתה לי בזכותם בסנטוריני.

אני כבר מתכנן את המרוץ הבא שלי ביוון לשנה הבאה, אעדכן בהמשך!

Photo Credits

Babis Giritziotis
Elias Lefas 
מיכל גונדרמן (תמונת פודיום)

Navarino 2017

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

Navarino 2017

דמיינו מסלול ריצה לאורך אחד משמורות הטבע המדהימות של חופי יוון עם נוף עוצר נשימה. כעת דמיינו שבאותו מקום מקיים הפנינג מרהיב הכולל מקצי ריצה תחרותית וענפי ספורט מגוונים נוספים לכל המשפחה. מעל כל זה הוסיפו נופש במלון בסטנדרט של חמישה כוכבים, אירוח כיד המלך ופעילות של ספורט ימי. כל זה מתרחש במהלך אוקטובר, כשהטמפרטורות נעימות ואידיאליות לריצה. נשמע משכנע, לא?

אתרי נופש למשפחות בחו"ל בדרך כלל מזכירים לי מקומות הומי אדם, רעשניים ועממיים, כשברקע מוזיקת דאנס ריקנית טורדנית. ב Costa Navarino דווקא מבליטים את תחושת הרוגע, המרחב והנוחיות ברמה של חמישה כוכבים, כבר פתיחה טובה לתחרות!

האתר עצמו נבנה בתוך שמורת הטבע של רצועת החוף של נברינו. מים צלולים, אבני זיפזיף צבעוניות, הרבה מרחב ופסטורליות.

האתר כולל גם מרכז למבקרים ,מרכז קניות ומבחר של מסעדות גורמה איכותיות. כמוכן, קיים מבחר עשיר של פעילויות חוץ כגון רכיבת אופניים, שייט, סקי מים, צלילה, מסלול קרטינג, קיר טיפוס, גולף מסלולי הליכה ועוד..כך שאפשר לנצל את התחרות גם לחופשה זוגית או משפחתית..

קצת על האירוע:

אירוע ה Navarino Challenge, מתקיים זו הפעם החמישית וממשיך לצבור תנופה משנה לשנה. מטרת האירוע הינה העיסוק בפעילות ספורטיבית עם דגש על החוויה האולימפית ברוח חיובית, תוך שימוש בספורטאים ייצוגיים בעלי הישגים בינלאומיים. עיקר המסר מתמקד דווקא בהשמנת יתר בקרב ילדים והמעבר לדיאטה ים תיכונית הידועה בסגולותיה.

מעבר לתמיכה הממשלתית של משרד הספורט, האירוע גורף פרסים בתחום המדיה התקשורתית והפרסום.

במשך שלושת ימי האירוע, השתתפו יותר מ 2000 ספורטאים מקצוענים וחובבנים בפעילויות שכללו 16 מקצועות ספורט שונים. המשתתפים הגיעו מ 17 מדינות מכל חמשת היבשות.

מארגני המרוץ דאגו להפקיד את יחסי הציבור של האירוע, בידיו של לא אחר מ Dean Karnazes, הרץ בעל השם העולמי, שנודע בזכות הישגיו המרשימים בתחום האולטרה-מרתונים. כשסיפרתי לו שאני מישראל, הוא מאד שמח ואף הסכים להקדיש מספר דקות לצילום וידאו משותף שבו הוא מזמין רצים ישראלים להשתתף באירוע.

תחרות הריצה שהתקיימה ביום ראשון היתה האירוע המרכזי. מדובר בתחרות בעלת אופי אינטימי ולא המוני או צעקני. בסה"כ היו פחות מ 400 משתתפים בכל המקצים, כשבמקצה ה 21 ק"מ שבו התחריתי השתתפו קרוב ל 100 רצים עם צפי לעליה במספר המשתתפים בשנים הבאות.

קצת על התחרות..

הזינוק למקצה ה 21 ק"מ החל בשעה 08:30, בטמפרטורה קרירה ונעימה. לא הכרתי כאמור אף אחד מהרצים, אך קלטתי רץ צעיר נמרץ, שהיה נראה לי כמנצח פוטנציאלי. מסתבר, שהחוש שלי לא טעה…עם הזינוק פרצנו שנינו קדימה ואף הספקנו להתיידד תוך כדי הריצה. בהמשך הצטרף אלינו חבר נוסף וכך למעשה ברחנו שלושתנו קדימה ופתחנו פער מסויים על פני שאר הרצים. המסלול כלל בחלקו דרך אספלט ומרביתו כורכר די שטוח. עם זאת החלק היותר טכני התרכז דווקא בחול הטובעני לאורך רצועת החוף- מזכיר מאד אדמת זיפזיף הגורמת לרגליים שלך להרגיש כמו בטון. משם התחברנו לסינגל מפותל וצר עם סלעים בולטים לאורך אגם. מדובר בקטע עביר לחלוטין ולא טכני מדיי. בהמשך, המסלול חזר להיות זורם יותר עד לקו הסיום, כך שיכולנו להתמקד יותר בהגברת המהירות. הדאגה העיקרית שלי בד"כ בתחרויות, מתרכזת בעיקר בסימון המסלול ולשמחתי הרבה הסימון היה מוצלח עם שילוט ברור כולל ציון מרחק בכל קילומטר.

קיוויתי לנצח, הרגשתי חיוני לאורך מרבית התחרות וניסיתי לשמור את הכוחות לקילומטרים האחרונים. אלא שכנראה לא יכולתי להגביר את הקצב כפי שרציתי ונאלצתי לסגת מעט. זה אפשר לבחור הצעיר, שרץ איתי את כל המרחק להגביר את המהירות ולפתוח פער של חצי דקה שלא ניתן היה לגישור. החשש שלי היה בעיקר מהרץ השלישי, שליווה אותנו רוב הזמן ולכן הצלחתי לאסוף את שארית כוחותיי עד קו הסיום, בכדי שלא לאבד גם את המקום השני.
סה"כ הרגשתי מאד מרוצה מההישג בעיקר לאור העובדה שהמנצח צעיר ממני ב 20 שנה.

למרות שמדובר בתחרות הכוללת מספר רץ ,צ'יפ ומדידות זמנים, הוחלט שלא לקיים טקס פודיום והענקת גביעים למקומות הראשוניים מתוך הגישה של המארגנים כי לא משנה הניצחון, העיקר ההשתתפות.

כולי תקווה ששנה הבאה תשתנה הגישה ואכן יתווסף הפודיום. אין ספק שיש לכך ערך מוסף גם אם ההחלטה להשתתף אינה תלויה בקיום הפודיום.

בכל מקרה,תוצאות התחרות מפורסמות באתר וזו בהחלט גאווה עבורי להיות חלק מרשימת הרצים המובילים.

בסיכומו של יום, נהניתי מאד ובהחלט מצפה ומחכה כבר לשנה הבאה. מי מצטרף אליי?

Navarino Newsletter preview

אתגר עם סיפוק!

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

North Face Zagori Mountain Running 2014

קשה לתאר במילים את היופי העצום שיש באזור זגוריה (Zagoria) חבל ארץ בהרי פינדוס בצפון-מערב יוון במחוז אפירוס קרוב לגבול עם אלבניה. הנוף הפראי ההררי, היערות ירוקי העד, הבניה הכפרית מסורתית באבנים לא מסותתות, אורח החיים השלו של תושבי המקום, קניון ויקוס הנחשב לפלא טבע עוצר נשימה. צריך להיות שם בכדי להבין, לחוש ולהתאהב.

בניגוד לחופים התוססים והעמוסים בתיירים לאורך השנה, מציע אזור זגוריה שלווה וחיבור לטבע. בין לבין, ניתן לעבור בין הכפרים, לעצור בטברנות לאכול מאכלים מקומיים, ללגום אוזו, לפתוח את הריאות וליהנות מכל נשימה. החיים רגועים, נכון? למה למהר?

אז זהו שכן…כי לצד הפסטורליות והנינוחות בכל שנה מתקיים באזור מרוץ הרים ייחודי ואתגרי בשם The NorthFace Zagori Mountain Running הנחשב לאחד המרוצים הקשים באירופה ומושך אליו את טובי הרצים מיוון ומדינות נוספות. משתתפי המרוץ זוכים לחלוף על פני נופים מדהימים ביופיים שלא רואים כל יום. השנה זכה המרוץ לסיקור תקשורתי בינלאומי במטרה ליחצ"ן אותו כאירוע ספורט תיירותי ולמשוך רצים נוספים מכל העולם. בין נותני החסויות ירחון National Geographic, People Magazine וחברת ZEN המובילה את ענף התיירות באזור, שהיתה גם אחראית להזמין אותי להשתתף מטעמה במרוץ .

המרוץ כלל מספר מקצים למרחקים של עשרה ק"מ, חצי מרתון, מרתון שלם ומקצה הקשה מכולם השמונים ק"מ במהלכו מטפסים הרצים גובה מצטבר 5 ק"מ! הייחודיות של המרוץ מתבטאת בראש ובראשונה בדרגת הקושי והמאמץ הדרוש בכדי להתמודד הטופוגרפיה והשיפועים התלולים בעליות ובירידות. שנית, טווי השטח תובעני ואינו מתפשר. שבילים הכוללים סלעים משוננים, אבנים גדולות ורופפות שאותם יש לעבור בדילוגים, דרדרת ואין ספור מדרגות מכל הסוגים וכל הגבהים. הטווי גם אינו מרחם על הקרסוליים שמתעקמים כמעט בכל רגע, שריר הארבע ראשי שנאלץ לבלום את משקל הגוף בירידות, שרירי התאומים וגיד אכילס שנאלצים פעם אחר פעם לשאת את משקל הגוף במהלך הטיפוס שאינו נגמר. ואם לא די בכך, מי שיעז לבוא למרוץ עם נעלים לא מתאימות לא רק שיאלץ לזרוק אותם בתום התחרות אלא כנראה גם יהיה מושבת לתקופה ממושכת.

רגע…ושכחתי לציין שהמרוץ נערך סוף חודש יולי, אמנם חם, אבל לא נורא. בגלל המיקום של המרוץ הלחות מאד שולית ולכן באופן יחסי, מזג האויר יותר סמפטי ביחס לארצנו אך אין ספק שעדיין הדבר מוסיף משקל לדרגת הקושי הכללי.

למי שמכיר מהארץ את מרוצי השטח כגון סובב עמק, אולטרא רמת הגולן ועוד, יגלה שגם מרוץ זגורי מאד דומה מבחינת ההערכות הלוגיסטית, אופי סימון השבילים, ומהלך המרוץ עצמו. למעשה, מי שמחפש אתגרים חדשים בתחום ריצת השטח מעבר לגבולות ארצנו, מרוץ זגורי יכול להיות בחירה ראויה.

וכעת לחוויה האישית שלי

לרשותי ניסיון מוצלח בתחרויות שטח בארץ לרבות סובב עמק, סובב גלבוע ואולטרא קצרין, בהם זכיתי לעלות על הפודיום הכללי ולכן שיערתי שגם במרוץ זגורי אצליח להתמודד עם האתגר. למעשה שום דבר לא הכין אותי לקראת מה שהיה בפועל. גם לא גרף העליות שפורסם באתר.

מאחר ובתקופה זו אני בפגרה בחרתי להתחרות במקצה ה 21 ק"מ על מנת לא להעמיס ק"מ על הרגליים.

התכנון שלי היה לזנק מלפנים, לעקוב אחר המובילים עד לתחילת שלב הטיפוס העיקרי בק"מ ה שביעי (צבירה של 300 מ' על פני פחות מ 2.5 ק"מ) ואז לפתוח מבערים בירידה ולברוח. כבר בזינוק התוכניות השתנו…בלבול מצד המובילים גרם לנו לפנות בכיוון הלא נכון. משהובנה הטעות חזרנו לכיוון הנכון אבל מאחורי כולם כמעט. לצערי, נשאבתי לתוך ההמולה הזו בחוסר ידיעה. בבת אחת הפך הזינוק שלי לספרינט כשאני מזגזג בין האנשים ומנסה לגשר על אובדן המיקום. עם הכניסה לשטח ההררי המשכתי לעקוף בתוך השבילים ללא רחמים בתקווה לצמצם את הפער על המובילים. לאט לאט הכוחות אזלו ואז החלה שרשרת של עלויות תחילה בינוניות אך תלולות. כעבור כמה ק"מ הגיעה המנה העיקרית והקשה מכולם. כאן כבר עברתי באמצע הדרך להליכה משום שהבנתי שכבר אין הבדל ביחס לקצב הריצה ועדיף לשמור כוחות וכך גם עשו מתחריי.

בכל פעם התחלפנו בהובלה בהתאם ליכולת העבירות ורמת ההתאוששות של כל אחד. מדי פעם הצלחתי להוביל ולנצל את היכולות שלי על שטח יותר מהודק ומישורי. סימון השטח היה ברובו ע"י סימון בספריי ולא היה תמיד מושלם. כך מצאנו את עצמנו הולכים לאיבוד לרגע ומתברברים עד שהימרנו על המסלול הנכון. בדרך זו הצלחתי מספר פעמים לאבד את היתרון על פני האחרים ולא נותר לי אלא לעבוד שוב מחדש.

מילא סבלתי בעליות אבל לא ויתרתי, לעומת זאת הירידות עזרו לי להבין שיש תחום חדש שעליי ללמוד ולשפר. אחרי העליה הגדולה הגיעה גם הירידה התלולה והארוכה שכללה שבילים צפופים ומפותלים בתוך יער עם סלעים בולטים דרדרת וסיבובים חדים. הירידה היתה מלווה בכאבים הולכים ומצטברים בארבע ראשי שספג את הבלימות ומשקל הגוף. היה נראה שעוד מעט אני מאבד של יכולת התמרון וגולש מהמדרון, מעקם את הקרסול או סתם משתטח על הקרקע. הירידות לא נגמרו, אך הרגליים כן ועימם התחילו השלפוחיות. לעומת זאת, מספר מתחרים מקומיים שנשפו בעורפי רק חיכו לעקוף. מהר מאד פיניתי להם את הדרך ביראת כבוד וצפיתי בדמותם ההולכת ונעלמת בתוך היער. ואחרי הירידה התובענית נכנס לתמונה עוד אתגר נוסף ממש בתחתית הערוץ, קרקע המכוסה אבנים גדולות. בלית ברירה נאלצתי לבחור בקפידה את האבנים שעליהם ניתן לדרוך מבלי למעוד או ליפול. ומשם הישר לתוך מקבץ חדש של עליות משופעות…לא היה רגע דל עד קו הסיום. לאט לאט נגמרו המאגרים בגוף, הגוף החל להחלש ורק קיוויתי לשמור את הכוחות עד הסוף.

ואז, כשהיה נראה שהמסע האינסופי יגמור אותי סופית פתאם הבנתי שהמרוץ עומד להסתיים. חזרתי לכפר Kipoi שממנו החל לפני שעתיים. לפניי מתחרה נוסף, שכנראה היה לא פחות נלהב לסיים את התחרות. הצלחתי לאסוף כוחות אחרונים ונתתי בעליה האחרונה את ספרינט הסיום, חציתי את קו הגמר ממש לפניו והתמוטטתי מיד אחרי על הקרקע בזמן של 2:11:15 ש'. דורגתי 15 כללי וחמישי בקטגורית גיל, המוגדרת לפי טווח גיל 20 – 49. ההפרש ביני ומקום שלישי בקט' היה סביב שתי דקות וחצי כפי שניתן לראות בלינק הבא (http://www.runnermagazine.gr/apotelesmata-agonon/default-7480).

כמי שעבורו זו התנסות ראשונה ובהתחשב בתקופה בה אני נמצא, בעיניי ההישג בהחלט מרשים וכעת אני יודע כיצד להתכונן לשנה הבאה.

בכדי לסכם את האירוע המרהיב ואם נשים בצד את הקושי הפיזי, הרי שמרוץ ההרים של זגוריה איפשר לי הזדמנות יוצאת דופן להתנסות בחוויה מדהימה באחד המקומות המרתקים באזור המזרח התיכון. אז אם אתם בנויים לאתגר של מרוץ הרים אמיתי בין אם בשביל החוויה או בשביל התוצאות, הרי שמרוץ זגורי מספק את הסחורה ובגדול!

(בתמונה עם מנצח מקצה ה 80 ק"מ – Dimitris Theodorakakos, אחד הרצים האירופאים המוכשרים ביותר).

ולסיום מילות תודה חשובות

זמיר סיון – אתר איי יוון הישראלי מקבוצת israel-greece.com העוסקת בקידום ושיווק תיירות מישראל ליוון שיצרו את הקשר עם zen.

חברת zen על פיתוח התיירות באזור זגוריה ובין הספונסרים של המרוץ, שבזכותם והודות להם ההשתתפות שלי במרוץ התאפשרה.
עדי וקרן ממיזונו ישראל, שציידו אותי בנעלי Ascend 7 המתאימות לדרישות של המסלול'. הנעליים הוכיחו את עמידותם בתנאים הקשים ואף התגלו כנעל מאד נוחה למרות טווי השטח.

ליאור,אייל וסיריל מHigh 5 ודודו ממגנוקס ספורט, שדאגו לתוספי האנרגיה שאפשרו לי להחזיק מעמד לאורך התחרות.

זהבה שמואלי המאמנת שלי מקבוצת רצי רמת השרון.

גליה לוי הפיזיותרפיסטית שהצליחה להכין את הרגליים שלי לעומסים הכבדים שציפו לי.

והכי חשוב למשפחה שלי וכל החברים שעודדו וחיזקו אותי לקראת התחרות.

ועוד מילה אחרונה…תודה לכולכם קוראים יקרים ומקווה שנהניתם לקרוא את הכתבה.