!Sleepy Time Time

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

!Sleepy Time Time

At the intense pace that we live in it is hard to eat the cake and leave it intact. We try to compress as many actions and tasks as possible during the day and often at the expense of our sleeping hours

In theory, an adult should sleep between 7 and 9 hours, in reality it is much less although sleep is mandatory for the functioning of the human body.

As for athletes of all levels proper sleeping is essential for performance improvement. The more you train, the more you’ll need to sleep overnight and during the day in between training sessions, especially if you are an elite athlete.

This is due to the stress on muscles and tissues. During sleep, growth hormone is released to help repair the damaged tissues and helps us recover more successfully and improve performance over time.

The contribution of quality sleep is reflected in proven ability to improve performance by any standard, accuracy and of course agility. Sleep helps the body to remember repetitive activity associated with the motor skills of the body and to perform them again and again with the same degree of accuracy and success. Also, sleep allows for other important physiological processes to occur optimally, such as metabolism for example.

Beyond that, there are also psychological effects such as decreased stress, increased motivation and mental ability to cope with loads in training and competitions.

In the short term, lack of sleep, of course, harms our ability to perform sports activities in an optimal manner, especially when it comes to competition for instance.

In the longer term, when it comes to chronic fatigue more devastating effects will take over. Since the body will always strive to be in a state of homeostasis, in a state of imbalance it will react accordingly and this will of course harm us.

  • An imbalance in the levels of insulin excreted in the blood, a condition that affects the diet regime that can lead to eating disorders, obesity and in the long-term cause type 2 diabetes.
  • The tension that accompanies the body causes restlessness in the stomach, leading to digestive problems of all sorts. For those who prepare for a long run, for example, and want to store carbohydrates the night before, in a chronic lack of sleep they will not have enough energy reserves during the run the next day.
  • The level of cortisol (the stress hormone) may increase and damage the normal hormonal activity of the body and cause imbalance.
  • Beyond the decrease in performance there is also a tendency to moodiness, lack of focus and incorrect decision making. This is of course critical for those who engage in extreme sports that require a high level of concentration.
  • In the end, a body in need of sleep will find a way to compensate itself without the possibility of being able to control the situation, such as falling asleep while driving, god forbid.

How can you improve your sleep?

Nutrision: Don’t overload your dinner with food that’s hard to digest such as meat, fries or pasta and be careful not to drink caffeine, alcohol or carbonated beverages. It tends to heat up the body and signals that it needs to wake up. It is better to routinely sync your dinner time at least an hour and a half before you turn in.

Biological clock: Teach your body to set up a fixed time to go to sleep. The body will eventually update it into its biological time zone and will remind you each time automatically. Remember what homeostasis is all about – preserving the existing situation of the body. So be sure to listen to your body when it gives you the signal.

Habits: Avoid viewing screens such as cellular, tablets or television. The jitter of the screens causes restlessness and the brain to wake up again.

Mind games: If you are a type of person who is preoccupied with thoughts about endless tasks, write them down on a piece of paper before you go into bed and do not let these thoughts interfere you while you’re sleeping. The practice of in-depth and slow breathing (a.k.a meditation) can also help to drop down the tension.

Quality of sleep: The best way to gauge the quality of sleeping is by assessing how you wake up in the morning. If your body is tired and signals it needs another hour or two, the reason might be caused by poor air quality, too much room temperature, or poor noise insulation.

Time for changes:Rearrange the bedroom to create it as pleasant and welcoming environment as possible. Make sure to darken the room and isolate it from any interfering noises and distractions including your cellular phone. It is better to invest in a high-quality mattress and bedding set to make your sleeping more comfortable and cozy.

Remember! No matter how hard you exercise, if you want to improve your performance as an athlete don’t cut down on your sleeping hours. There is no other way!

* Speedy Segev – A certified running instructor, a blogger and an experienced competitive trail running athlete (former national elite cyclist) who enjoys racing around the world, explores new grounds in sport science and welcomes new collaborations.

For contact information:

Mail – [email protected]

Cellular – +972-54-5483666

השדרוג שישפר לכם את איכות השינה

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

השדרוג שישפר לכם את איכות השינה

כאתלט פעיל אני משתדל להקפיד על אורח חיים בריא ככל האפשר, הכולל משטר אימונים סדיר, מתיחות, חיזוקים ותזונה, אבל כנראה שלא די בכך.

השיפור האמיתי בכושר קורה דווקא במהלך השינה ומדוע זה כך? ע"פ מחקרים, במהלך השינה משתחרר בגוף הורמון גדילה האחראי לשיקום הרקמות. לכן, ככל שאיכות השינה יותר טובה כך גם הגוף מתאושש יותר מהר והתוצאות משתפרות.

עד כה, לא ייחסתי חשיבות לנושא שיפור איכות השינה והתבססתי על העובדה שאם אני עייף אוכל להירדם בכל מצב על כל מזרן קיים. בפועל זה עובד לא רע אבל מסתבר שאפשר לשפר את איכות השינה בזכות שדרוג יחסית זול, חכם וכדאי!

לאחרונה התנסיתי במוצר של חברת פנדה, חברה ישראלית המפתחת מוצרי שינה מתקדמים, הקרוי טופר. הטופר הוא למעשה שכבת נוחות העשויה מספוג זיכרון (ויסקו) מתקדם בעובי של 5 ס"מ המפזר את הלחצים הפועלים על הגוף. מניחים את הטופר על המזרן הישן וכך משדרגים אותו.  

כמי שנמצא לאורך השנה בעומס אימונים ותחרויות, הרי שהגוף מרגיש נוקשה מאד ודורש שטח מגע יותר רך בכדי להקל עליו ולשפר את זרימת הדם לשרירים. בכל פעם שאני עולה על הטופר של פנדה אני מרגיש כיצד הגוף שלי שוקע בנעימות בתוך ספוג הזיכרון ומכאן שפרק הזמן שעובר עד שאני נרדם קצר מאד. התוצאה כמובן, שיפור משמעותי בתחושה של הבוקר למחרת המלווה ברעננות וחיוניות.

זכרו תמיד שקרוב לשליש מהיום שלנו מוקדש לשינה, לכן חשוב שנדאג שהשינה שלנו תהיה איכותית ומהנה עד כמה שניתן. בשביל זה יש את פנדה!

 

לפרטים נוספים אודות הטופר ומוצרים נוספים של חברת פנדה מוזמנים להיכנס לאתר www.pandazzz.co.il ולהתרשם. כל המוצרים נשלחים אליכם הביתה ומגיעים עד 3 ימי עסקים. על כל מוצרי השינה יש תקופת ניסיון. כלומר, במידה והמוצר אינו מתאים לכם, חברה פנדה מגיעה לאסוף אותו ואתם מקבלים החזר כספי מלא.  

ריצה בניחוח פסטורלי \ מאת ספידי שגב

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

ריצה בניחוח פסטורלי // אירוע Santorini Experience ביוון

לפני שנסעתי לסנטוריני, היה לי ברור שהחוויה באירוע Santorini Experience תהיה יוצאת דופן. ה Santorini Experience, נחשב לאירוע הספורט תיירות המוביל ביוון, ונערך בהצלחה בפעם הרביעית ברציפות.

הוא מתקושר היטב במדיה המקומית של יוון ומחוץ לה ונתמך ע"י גופים ממשלתיים וחברות תיירות, לפי נתוני המארגנים נרשמה כמות מרשימה של מעל 6000 מבקרים באירוע מ 45 מדינות. מאות השתתפו באירועי הספורט שכללו  תחרויות ריצה, למקצים של 5 \ 10 \ 15 ק"מ  סביב הכפרים OIA ו FIRA, ו שחיה של 2.4 ק"מ  מה Caldera חזרה לנמל הישן של פירה.

תחרויות השטח ביוון ידועות ברמת הקושי הגבוהה שלהם ונחשבות למאתגרות במיוחד. התגמול כמובן, שבסיום התחרות אתה מרגיש שעשית משהו מיוחד מאד. לכן אני ניהנה בכל פעם לנסוע ליוון ותמיד חוזר הביתה עם תחושה של סיפוק.

מניסיון קודם שלי ביוון, כשנרשמתי הפעם למקצה ה 15 ק"מ, שיערתי שלא יהיה קל. אך מה שלא יכולתי לדמיין כמובן, זה המאמץ הפיזי, שאדרש לסיים אותו בהצלחה.

זה בדיוק מה שציפה לי ולעשרות הרבות של הרצים שזינקו יחדיו למקצה ה 15 ו 10 קילומטר. המסלול מאתגר שכלל קטעי טיפוס אינסופיים בשטח עם תוואי טכני ברמות שונות עם לא מעט אבני בזלת חדות, מדרגות טבעיות, דרדרות וסלעים.

משם המסלול עבר באופן חד לשטח אורבני צפוף בין הבתים האופייניים של האי והיה מרובה מדרגות ומפותל.

מצאנו את עצמנו רצים בין עוברים ושבים ששיתפו פעולה באופן יוצא דופן ועודדו אותנו בכל רגע.

מקצה נוסף של 5 ק"מ, יצא בנפרד מאיתנו והיה בעל אופי יותר מתון יחסית ואפשר טעימה למי שרצה לחוות בדרך נעימה את הריצה בסנטוריני.

מאחר וזו היתה הפעם הראשונה שאני מתחרה בסנטוריני, לא ידעתי ממש למה לצפות. צפיה בסרטונים משנים קודמות נתנה רק טעימה ולא מעבר. גם השיקול אם לרוץ עם נעלי שטח או כביש היה דילמה עד יום לפני, המרוץ, כשהתייעצתי עם המארגנים וקיבלתי החלטה נכונה.

הגעתי ליום התחרות יחסית מוכן עם רגליים טריות והשתדלתי שלא להתפרע כבר בהתחלה, בידיעה שאענש בהמשך.

אחרי זינוק זהיר, עקפתי מספר רצים והתמקמתי במקום השלישי שאותו לא השמטתי עד הסוף. בעליות עבדתי על קצב קבוע ובטוח אך בירידות הטכניות פתחתי מבערים במטרה לשמור על פער מאחוריי עד קו הסיום. יחד עמי חלקו את הפודיום הרץ המקומי שעבורו זה ניצחון שלישי ברציפות ורץ נוסף אמריקאי.

תוצאות המקצים מופיעים בקישור הבא Santorini Experience.

זוהי בהחלט גאווה לייצג את ישראל במרוצים ביוון. בנוסף לפודיום האחרון, בארבע השנים אחרונות רשמתי מספר הישגים יפים, בניהם שני כללי ב Navarino Challange, ב מקצה 10 ק"מ של מרתון אתונה, ב מרוץ ה Psiloritis כרתים וב The Northface Zagori Mountain Race בשנת 2014 ו 2015  ומקווה להצלחות נוספות בהמשך. זה המקום להודות לחברת איי יוון הישראלי שתמכו בי בתחילת הדרך וסייעו להצלחה שלי ביוון.

למחרת בחרתי לוותר על האופציה להשתתף במשחה התחרותי, למרות שזו היתה יכולה להיות הזדמנות לאוורר את הרגליים ולסייע לגוף להתאושש מהריצה התובענית יום קודם. למרות שאני יודע לשחות, לא רע, שחיה תחרותית בים פתוחים דורשת משטר אימונים נפרד, אך לצערי, אני עדיין לא שם.

המקצה כלל שחיינים אולימפיים ומקצועיים לצד חובבנים שהיו צריכים להתגבר על הסחף ולהגיע בבטחה לנמל. כל אזור המפרץ היה פרוס עם כמות רבה של מצילים וספינות בכל כיוון במטרה לעצור את הסחף, ולסייע לשחיינים האמיצים והקשוחים. השחיינים התקבלו בנמל לקול תשואות הקהל שגדש את המזח ופירגן להם על משימתם ההירואית. גם מהצד קשה שלא להסחף ולהתרגש. כשאחרון השחיינים יצא מהמים, התאגדו כל הספינות לצפירה ארוכה, כמחווה למשתתפים והוקרת תודה.

ההתנסות בסנטוריני השאירה אצלי זכרונות נפלאים ומתוקים. הרגשתי בר מזל שהתאפשר לי להיות חלק מהאירוע של Santorini Experience ולהנות מהקסם של האי הנחשב לאחד המקומות הרומנטיים בעולם. היוונים גאים בעשיה שלהם וניכרת ההשקעה גם באירועי הריצה. האוירה מאד חמימה ונעימה לכן אני ממליץ בחום לנו הישראלים להגיע ליוון לתחרויות. זה קרוב אלינו עם תחושה של "כמו בבית" וגם המחירים יחסית סבירים ביחס  לאירופה. זו גם המסר שהיוונים מעבירים ולכן הם מאד מעוניינים לפתוח את דלתותיהם למשתתפים מחו"ל ושמחים תמיד לארח אותנו הישראלים.

למידע נוסף אודות התחרות – www.santorini-experience.com

אנצל את ההזדמנות להודות מעומק ליבי לחברת Active Media, מארגנת האירוע על שיתוף הפעולה המוצלח ועל החוויה המדהימה שהיתה לי בזכותם בסנטוריני.

אני כבר מתכנן את המרוץ הבא שלי ביוון לשנה הבאה, אעדכן בהמשך!

Photo Credits

Babis Giritziotis
Elias Lefas 
מיכל גונדרמן (תמונת פודיום)

התרופה לתקופת האבטלה

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

התרופה לתקופת האבטלה

להיות מובטל, זאת הרגשה נוראית וחסרת אונים למי שרגיל להיות במעגל העבודה. ככל שהזמן עובר יורדת המוטיבציה ותחושת הביטחון. תחושת הדכאון מתחילה להשפיע ובהתאם דועכת החיוניות. החדשות הרעות שהמצב רק יכול להחריף, ככל שהזמן עובר. במצב זה קל לברוח לאזורי הנוחות הדורשים פחות משאבים כגון שינה או רביצה על הספה מול הטלביזיה לפרקי זמן ממושכים, אכילה ללא שליטה בדגש על טעים ופחות חיוני ולעיתים גם אלכוהול ועישון. הגוף לאט לאט מתנוון ונעשה עייף יותר. תופעות הלוואי במקרים אלו מתבטאים בשינוי במצבי הרוח, עליה במשקל, אובדן כושר מיני, לחץ דם, מיחושים ותחושת כבדות. מכאן, קל להגיע בדרך המהירה לדיכאון וחולי. זאת לא הדרך לצאת מהמצב…אך החדשות הטובות, שלמרות התחושה של היסחפות במערבולת אפשר לצאת מזה לחוף מבטחים.

הפתרון, הוא כמובן שמירה אדוקה על אורך חיים בריא הכולל, פעילות ספורטיבית, תחזוקת הגוף, תזונה בריאה וכמובן איזון. נכון, זאת לא משימה פשוטה בתקופה שהאיום ה"אמיתי" כביכול, הוא אובדן התעסוקתי והצורך הקיומי. אך מצד שני אורך חיים בריא הוא התרופה האמיתית שיכולה לסייע לנו להרים את הראש מעל הקרקע וזה בדיוק מה שאנו זקוקים לו כדי לשרוד.

לא מעט מאמרים ומחקרים מעידים שפעילות ספורטיבית למשל, מסייעת להטעין את הגוף מחדש באנרגיות חיוניות, ע"י הזרמת דם לתאים תורמת לשיפור מיקוד והחשיבה, להורדת מתחים ומעודדת יצירתיות.

הנה כמה טיפים שיכולים לסייע :

  1. פעילות ספורטיבית – לא צריך להתחיל לרוץ מרתון בכל יום בשביל להעלות את מדד החיוניות. מספיק אימון בעומס קל עד בינוני של 40 דקות עד שעה בין 3 ל 4 פעמים בשבוע בכדי "להניע את הגלגלים מחדש". מי שקשה לו יכול להסתפק גם בהליכה קצבית, גם זה עובד. מומלץ לבצע את הפעילות מחוץ לבית במידת האפשר ועדיף בחיק הטבע. המושג "runners high" מתבסס על תחושת העילוי של אחרי הריצה המלווה בעליה במוטיבציה והאנרגטיות הנמשכת לאורך שעות רבות. כמו סם רק יותר בריא.
  2. מתיחות – ככל שאנו רובצים יותר עמוד השדרה שלנו מקבל דיפורמציה וזה כמובן משפיע לא רק על העמידה שלנו אלא גם חלוקת עומסים לא מאוזנת של השרירים. מצב זה עשוי להוביל לשרירים תפוסים, כאבי פרקים ואף לבלט או פריצת דיסק. המתיחות יכולות לאזן מחדש את הגוף ולחזק את השרירים. מצב זה משפיע על תחושת החיוניות, הרוגע והריכוז. חשוב כמובן לבצע מתיחות רק אחרי חימום גוף של כרבע שעה ובצורה מבוקרת שלא תכאיב בצורה חדה. מומלץ לתרגל נשימות ארוכות ועמוקות תוך כדי.
  3. חיזוק שרירים ע"י תרגילי התנגדות למשקל הגוף, או משקולות כבדים, TRX או קרוס פיט. כל דרך שאנו מחזקים את השרירים, מעבר להזרמת האדרנלין החיונית לתפקוד יעיל של המוח, אנו גם תורמים לנראות שלנו ותחושת הביטחון הכללית. מומלץ לבצע תרגילים אלו בנוכחות ופיקוח של מדריך כושר.
  4. תזונה – סוכר ידוע כסם שאפשר להתמכר אליו בקלות וקל למצוא אותו במזונות רבים. הסוכר הופך לשומן שמצטבר בכלי הדם וגורם לעייפות וכבדות. השתדלו להמנע ממנו ככל האפשר. הזהרו במהלך היום לצרוך "פחמימות טיפשות" כגון קמח לבן ופסטה, בצק עלים, מאכלים מטוגנים, צריכת קפה מוגזמת וכל מה שמתעכל לאט (ברמיזה עבה בשר אדום). העדיפו אוכל קליל עם פחות גלוטן. אוכל כבד רק יעייף אתכם ויגבה מכם עוד כמה שעות שינה. הרבו בשתית מים כמובן, וירקות מסוגים שונים וקטניות.
  5. שינה – יש להקפיד על שעות שינה מסודרות בכדי להיות עירני וחיוני במהלך היום. זכרו שגוף מתעורר לפי השעון הביולוגי. אם תשנו מאוחר מדיי, עדיין תתעוררו בשעה שאתם רגילים להתעורר ובכך להחסיר שעות שינה חשובות, שזה כמובן משבש את התפקוד במהלך היום. אם תקפידו על פעילות ספורטיבית ומתיחות הגוף יהיה פחות במתח וגם איכות השינה תשתפר.
  6. מדיטציה – דרך חיונית נוספת המסייעת לשיפור מצב הרוח והאיזון הנפשי, ע"י ויסות הנשימה תוך כדי התבוננות פנימית.

לטיפים נוספים והנחיה אישית – מוזמנים ליצור עמי קשר [email protected] \  054-5483666

ספידי שגב – מדריך ריצה מוסמך וספורטאי תחרותי. www.speedysegev.co.ilתמונה מעובדת של ספידי שגב

Santorini Experience 2018 – מידע לנרשמים

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

Santorini Experience 2018 – מידע לנרשמים

מארגני האירוע של Santorini Experience מחכים לכם בזרועות פתוחות וישמחו להעניק לכם חווית ריצה בלתי נשכחת!

הכנסו לאתר של האירוע ועקבו אחרי הפרסומים בעמוד http://www.santorini-experience.com/en/media/press/

עבור חובבי הריצה זוהי הזדמנות יוצאת דופן לרוץ באחד המקומות המרגשים והרומנטיים ביוון באירוע ססגוני ומיוחד.

לרשותכם מספר מקצים של 5 ק"מ, 10 ק"מ ו 15 ק"מ. המסלולים מופיעים בעמוד הבא:

http://www.santorini-experience.com/en/event-info/the-routes/the-routes-(2018).html

בהחלט מדובר באתגר, אבל ללא ספק זה שווה הכל!

חברת הנסיעות VitaNTravel נבחרה לסוכנות הנסיעות הרשמית של האירוע. למידע נוסף על חבילות המוצעות למשתתפי האירוע בקישור הבא http://vitantravel.gr/ או בטלפון  2103249070 30+

שימו לב – הרשמה תסתיים ב 31 לאוגוסט דרך הקישור https://activemedia.travelotopos.comכדאי להזדרז!

Running photo @ Santorini Experience by Loukas Hapsis

עינוגי מוצארט \ סיקור תחרות Mozart100 מאת ספידי שגב

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

עינוגי מוצארט \ סיקור תחרות Mozart100 מאת ספידי שגב

בעיני רבים זלצבורג נחשבת בעיני רבים כאחת הערים היפות באירופה. העיר מתהדרת בתרבות עשירה הכוללת בין השאר את שמו של אחד מגדולי המלחינים הקלאסיים של כל הזמנים וולפגנג אמדאוס מוצארט. מלבד כדורי השוקולד הטעימים, הנושאים את שמו נבחר השם מוצארט ליחצן את מרוץ האולטרה המפורסם החולש על פני הנוף עוצר הנשימה של הרי האלפים הסמוכים, שחלקם תועדו בסרט המופת צלילי המוזיקה.

ה 100  Mozart נחשב לפנינה של ממש במפת המרוצים האוסטרית ומושך אליו לא את טובי רצי השטח המקומיים, לצד רצים מובילים מכל העולם. מדובר במרוץ מקצועי הפועל לפי נהלים של פדרצית האתלטים האוסטרית (ÖLV) ,ומתקיים מאז 2012 עם כמות הולכת וגדלה של רצים. השנה השתתפו למעלה מ 1200 רצים ולטענת המארגנים, יש עדיין היכן לגדול. המרוץ מציע מגוון של מסלולי ריצה בנוף פסטורלי, כשהדובדבן שבקצפת ללא ספק מקצה ה 105 ק"מ הכולל 4600 גובה מצטבר ו 5 נקודות ב ITRA. אחריו, מקצים הכוללים 61 ק"מ, מרתון, 31 ק"מ, חצי מרתון וריצה עירונית של 13 ק"מ. כל המקצים החולקים את אותו מסלול באופן חלקי ומסיימים באותה נקודה, בכיכר המרכזית (Kapitel Platz) ברובע העתיק לצהלת הקהל. כל משתתף מקבל תמונה ממוסגרת של חציית קו הסיום והזדמנות לשתות כמות לא מבוטלת של בירה מקומית חינם, פיצוי על המאמץ הרב שהושקע בתחרות.

גולת הכותרת של המרוץ היא ללא ספק המראות של כדי הדשא הירוקים והיערות הסבוכים, שמהם מזדקרים הרי האלפים בשיא יופיים. בתוך היערות חולפים על פני מבני עץ ישנים, מפלים, גשרים צרים ובולי עץ. הפיתוי לעצור את הריצה ולהביט בנוף קורץ לא פעם. לעיתים יש צורך בחציית כבישים אך אל דאגה, מכוונים עומדים בצידי הדרכים ועוצרים את המכוניות עבור הרצים.

גם עמדות הרענון מושקעות מכל טוב ובנדיבות כולל בירה ורדבול (עוד גאווה מקומית, למי שלא יודע) ובניגוד למה שאנחנו מכירים בארץ, אין חלוקת כוסות או בקבוקים, כל רץ צריך לסחוב את הכוס הפרטית שלו ולמלא ממיכלי השתיה.

כל זה נשמע מפתה אבל, שלא תשלו את עצמכם, מסלול ה Mozart 100 כולל לא מעט קטעים טכניים אך עבירים הדורשים תשומת לב וניסיון בריצות שטח. סינגלים צרים עם אלמנטים של שורשים בולטים מהקרקע, סלעים ואבנים, דרדרת עם עלים היוצרים מקדם חיכוך נמוך וכמות אדירה של מדרגות, חלקם מאולתרות וחלקם מסותתות ובגדלים שונים, בעיקר בשלב האחרון של המסלול בדרך לכיכר המרכזית.

בהשוואה למרוצים אחרים בהם התחריתי בחו"ל אפשר לומר, שהרמה כאן בהחלט גבוהה אבל לא קטלנית או מסוכנת.

מי שלוקח את הירידות באיטיות ובזהירות יסתדר ללא בעיה. מי שמתכנן לקחת סיכונים ולשחרר את הרסן בירידות, שיקח בחשבון את השינויים במקדמי החיכוך ושינויי הכיוון הפתאומיים לאורך הסינגלים. רצוי גם לרוץ עם נעלי שטח בעלי סוליה אגרסיבית והכנה פיזית הכוללת חיזוק שרירי הרגליים. בהחלט לא מסלול קל.

כמתחרה, ההתרשמות שלי היתה מאד חיובית וללא ספק מדובר באירוע מושקע ומאורגן כהלכה וחוויתי. בחרתי להשתתף במקצה ה 31 ק"מ, שהחל מהעיירה הציורית Fuschl am See, אליה הגענו בהסעה מתוך מרכז העיר. עם תחילת המרוץ, קיוויתי להשאר צמוד לרצים המקומיים הצעירים ששלטו מלפנים. הקצב היה מאד אגרסיבי כבר מההתחלה. רצתי עם הדבוקה המובילה עד כמה שיכולתי. השתדלתי לצמצם פערים בירידות הטכניות אך לאחר כ 10 ק"מ הבנתי שבקצב הזה אשרוף את עצמי וקיבלתי החלטה שמוטב ליהנות מאשר להתענות. זה אפשר לי לקבוע קצב יותר שפוי וגם להביט סביבי ולצלם בעין את הנוף. אין ספק שהרמה כאן של רצי השטח בהחלט ראויה להערצה והערכה. סיימתי את המרוץ בחתיכה אחת וללא תקלות אך מותש. אין ספק שעומס החום לא היה לצידי. לא נורא…יש ימים כאלו וזה בהחלט חלק מהחוויה וההתנסות.

קשה שלא להתאהב בזלצבורג בכלל וב Mozart100 בפרט, אי אפשר לשכוח את הנופים המקסימים, את האוירה התוססת ואת תחושת האופוריה של אחרי התחרות. מעבר לכך שמדובר במרוץ מושקע עם המון מחשבה וירידה לפרטים הקטנים. התחושה מאד חמימה ואינטימית. תושבי זלצבורג גאים במרוץ שלהם, הזוכה לתמיכה כלכלית מצד הרשויות המקומיות והאזוריות ולכן מכבדים בברכה כל מי שבא להתחרות.

לדעתי, אחד מהסיבות להצלחה של התחרות, קשורה בנוחות ובגישה לעיר. לא חובה לשכור רכב או לחפש כפר נידח אי שם בתוך ההרים. די ברכבת ממינכן או וינה ואתם ישר בתוך העיר. מלונות ומסעדות יש בשפע וכמובן, שפע של אטרקציות לפני ואחרי התחרות.

האם אני מתכנן לחזור לכאן שוב בשנה הבאה? התשובה בהחלט כן ומזמין אתכם להצטרף אליי דרך תלמה ספורט, המתכננת עבורכם חבילת אירוע ייחודית ומשתלמת. ממליץ לכם לעקוב אחר העדכונים ולהירשם בקרוב.

לפרטים נוספים אודות התחרות באתר – https://www.mozart100.com/en

צירפתי קישור נוסף הכולל ראיון עם יוזף מאיירהופר מארגן התחרות

http://www.advendure.com/index.php/english/item/5140-advendure-in-mozart100-j-mayerhofer-talks-us-about-the-ultra-trail-race-of-salzburg#.WyiwvlUzbm4

עליות או לא להיות… \ המסע שלי לחרמון

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

עליות או לא להיות… \ המסע שלי לחרמון

בתקופה שהתחריתי באופני כביש עליתי פעמיים את החרמון במסגרת מחנות האימונים. כמטפס מובהק, הרכיבה במעלה ההר הכי גבוה בארץ מאד ריגשה אותי וזה גם מה שנתן לי את מוטיבציה להיות בין ה

רכבים המובילים במהלך האימונים. לימים עברה בי המחשבה לעלות את החרמון גם בריצה, מעיין הגשמה עצמית.

חלפו להם לא מעט שנים (לדעתי 15 שנה), השיער שלי עדיין בצבע המקורי, המשקל די זהה אולי טיפה פחות כי הורדתי מסת שריר, אבל לשמחתי היכולת עדיין שם, רק חיכיתי להזדמנות.

לשמחתי, היא הגיעה במהלך חופשת הפסח הנוכחית…בזכות חבריי היקרים, שלומי קדוש, רונן קרומהולץ ונעמן עזמי, חובבי אולטרות עם אג'נדה להתחרויות של UTMB ודומיו.

האימון בחרמון היה עבורם עוד שלב בדרך, מה שנקרא בקטנה.

ומה עם סחבק? ובכן, מרוץ ה JMUT היה עבורי למעשה מבחן כלים של חזרה לשגרה אחרי שרשרת הפציעות והחולי, בדרך למרוץ המטרה שלי Mozart 100, שיתקיים בעוד חודשיים בזלצבורג, אוסטריה. אל דאגה, אין לי כוונה (כרגע לפחות) לעשות 100 ק"מ. לכן נרשמתי למקצה ה 31 ק"מ, מה שנקרא "קצר וקולע", או "מהיר ועצבני", במטרה לתת עבודה חזקה.

לכן, לא הייתי ערוך לקפיצת המדרגה הגבוהה משמעותית של 40 ק"מ עם סביב ה 2000 מ' טיפוס, תוך פרק זמן כה קצר.

המסלול התבסס על ניסיונם של רצים מנוסים אחרים ולא מעט ניסוי ותהייה. החנינו את רכבים בנבי חזורי, ומשם התחלנו את המסע לנווה אטיב, תוך איתור המסלול האדום ששאב אותנו אל תוך הרפתקה המופלאה בדרכנו לכיבוש החרמון.

חלק א'

עם תחילת העליה הארוכה שילבתי הילוך "ספידי" ונעלמתי באופק. לא יודע איך להסביר זאת אבל עליות מצליחות להפנט אותי. כמובן, שלא לקחתי פרט אחד קטן אך שולי, שככל שעולים בגובה ריכוז החמצן יורד בהדרגה. נכון, שלא מדובר כאן על הרי הרוקיז או ההימלאיה ויחי ההבדל, אבל עדיין, מי שלא רגיל להתאמן בגובה של 2000 מ' ירגיש את העייפות. לא בהרבה אבל מעט. החלק הראשון של המסלול כלל 10 ק"מ עם טיפוס רצחני של 1100 מטר עד לרכבל העליון, שאותו עשיתי יפה מאד והייתי די מרוצה מעצמי.

קצת פלשבק – לפני שנתיים, כשהשתתפתי בתחרות הר הפסילוריטיס בכרתים, עלינו לדעתי לגובה של 2500 מטר לפחות. זכור לי שלקראת הפסגה הייתי מעורפל, אך עדיין להוט להיכנס לתוך השלישיה המובילה. הנוף לא עניין אותי, נאבקתי עם הגוף ולשמחתי שרדתי את הירידה הטכנית הארוכה. זו היתה למעשה ההתנסות הראשונה שלי במרוץ בסגנון Sky running (אם כי לא ממש רשמי), אבל בסה"כ זו היתה חוויה מוצלחת…וגם חזרתי עם גביע הביתה (רביעי כללי וראשון בקטיגורית גיל).

חזרה לחרמון – הקור ששרר בפסגה היכה בי בחוזקה. כמי שלא ממש עוטה שכבת שומן, אין ספק שהסבל יותר נוראי. הבגדים הארוכים שלבשתי היו ספוגים בזיעה, ניצלתי את הדקות הארוכות של ההמתנה לחברה בשביל להתחמם בתוך הקפיטריה של הרכבל. חיבקתי לחיכי את מפזר החום הקטן שחיכה לגאול אותי מיסוריי. אמא נחמדה שבאה עם ילדיה, הציעה לי בנדיבות ללבוש את מעיל הסקי שלה וזה הציל אותי. כשהגיעו החבר'ה, החזרנו קלוריות חיוניות כולל שתית קולה (מי היה מאמין שאשתה קולה באימון ריצה, אבל היי זה עבד!). אבל מה שהציל אותי לא פחות היה הביגוד הנוסף ששלומי נשא עמו למקרה הצורך. כפפות (ציוד חובה), באף, חולצה קצרה, שרוולונים ומעיל רוח איכותי שעליו אמר שלומי "יהיה לך חם עם זה". הוא צדק אבל למזלי אני וחום חברים טובים…עד שמפלס הנוזלים יורד יותר מדיי. רשמתי לי בצ'ק ליסט להבא…

חלק ב' 

כלל ירידה ועליה בחזרה במסלול של שני הרכבלים, עניין של עוד נגיד 600 מטר. הקפאין קפץ ואיתו גם אני. טסתי בירידה כאילו אין מחר. הספקתי לשמוע את אחד המבקרים ברכבל מעליי צועק "לא חבל על הברכיים?" לך ספר לו שהרגליים הללו טחנו מעל  20 שנה של עבודת פרך ועומסים. בעליה חזרה, לא ריחמתי על ליבי, (טוב לפחות לברכיים היתה קצת מנוחה). תענוג של מזוכיזם!

חלק ג'

עליה וירידה לאחד הפסגות הגבוהות ביותר, שממנה משקיפים לכיוון הגבול הסורי. כאן כבר האפקט של הקולה חדל להשפיע. העייפות החלה לתת את אותותיה. אין ספק שלא העמסתי מספיק פחמימות לקראת האימון. ג'לים כבר לא ממש עוזרים, חטיפים אולי במעט, אבל כעת זה מאוחר מדיי. ירדנו שוב לקפיטריה לסבב נוסף של קולה – המושיע המבעבע! בשלב זה הבנתי שאין ברירה, צריך לאגד את כל הכוחות ולא לוותר. מאגרי הפחמימות אוזלים, שומנים הרבה פחות, אז מה נשאר? פירוק שרירים? אמאל'ה! בחרתי להוריד מעט הילוך, טוב לא בדיוק הצליח לי.

חלק ד'

החלה החזרה לנווה אטיב \ נבי חזורי. בירידות הטכניות וידיתי תחילה שאני לא מסוחרר מדיי בשביל עבודת רגליים. כשהרגשתי טוב ובטוח פתחתי צעדים. וואו, שגעון, אני מרחף, איזה כיף! מדי פעם התשישות חזרה ואיתה הורדת הקצב.

לאט לאט התשישות גברה, והבנתי שסיימתי את המאגרים שלי, כעת, היה עליי לשמור את הרזרבות שלי עד הסוף ולא להשבר…מזכיר לכם שזה היה בסך הכל אימון חוויתי ולא תחרות מטרה אבל מה לעשות הראש שלי עובד שונה וניהנה להיות על הקצה.

גם כשהיה נראה בכל רגע שאני יורד על ארבע בבקשה לרחמים פתאם התגלתה עוד ירידה מעניינת וגופי פשוט נשאב קדימה. חבריי, דאגו להאביס אותי בכל פיסת מזון אפשרית שנשארה להם, רק בכדי לסייע לי לסיים על הרגליים.

הדרך חזרה נראתה אינסופית. גם, כשנראה שהיא הולכת להסתיים, התגלה עוד קטע של הדרך באופק…"וואו", אמרתי לעצמי "ריצת אולטרא זה עולם אחר לגמרי!". מה שמצחיק ששני הק"מ האחרונים בין נווה אטיב ונבי חזורי, כשחניון התגלה לעיניי, פרצתי שוב בריצה בקצב פסיכי, כמי שרואה מול עיניו את שער הסיום בתחרות. סחטתי את הגוף עד הסוף רק בכדי להתפרק מיד אחרי. זהו! אין יותר כלום בגוף. נגמרו המאגרים. אבל מה…זה היה פגז של אימון!


 

החלמה מפציעה – מזווית אישית | ספידי שגב (שגב אפלבאום) משתף בדרך קצת אחרת

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

החלמה מפציעה – מזווית אישית

פציעות מאמץ בספורט לא מגיעות בהזמנה ובד"כ קורות דווקא כשנראה לנו שאנחנו בשיא הפריחה שלנו. על פניו, נראה שהפציעה היא סוג של כישלון של הגוף ביכולת לעמוד בעומס התובעני שאנו דוחקים בו, אך למעשה הכישלון הוא שלנו, משום שאנו לא מקשיבים לו, כשהוא מאותת לנו אותות מצוקה. ייתכן והסיבה לכך בגלל שאנו מאמינים שמדובר בתופעה חולפת ואל לנו להיכנע לכאבים. על זה נאמר הביטוי No pain no gain. סיפור על החלמה.

רק אחרי שהפציעה משביתה אותנו אנו מתחילים להבין שעשינו דבר מה לא בסדר, אלא שאז זה מאוחר מדיי. אוקי, אז מה עושים עכשיו? כיצד יוצאים מהפציעה בצורה חלקה ומהירה? החלמה היא אפשרית? 

אשתף אתכם בפציעה שהתרחשה ממש לאחרונה וכיצד טיפלתי בה בהצלחה, לפחות במקרה שלי.

לפני קרוב לחודש, בזמן אימון טמפו בפארק הירקון, חשתי צביטה עזה שגרמה לי לפלוט צעקת כאב ולעצור במיידית את הריצה. למי שמכיר אותי, כרץ שטח טכני מנוסה, הרי שפציעה במהלך ריצה על מסלול אספלט ישר, נראית מעט תמוהה. אך לא כך הדבר. מסתבר, שבמשך יותר מחודש סבלתי מאי נוחות עד כדי כאב ומגבלת תנועה בקרסול ימין. לעיתים חשתי הקלה ולעיתים הכאב המשיך. עיסיתי את הרגל, לחצתי על העקב היכן שחשתי את הכאב וביצעתי מתיחות. כלום…נאדה! ואז כששוב הרגשתי הקלה, יצאתי לאותו אימון גורלי, כשבוע לפני מרתון ת"א, שאליו נרשמתי. כעבור 7.5 ק"מ נעצרתי במקום ללא יכולת לדרוך על כף רגל ימין.

רופא ספורט ואורטופד מומחה בישר לי שאני סובל מתלישה סוב אקוטית של בסיס מסרק 5, או במילים פשוטות, שבר!

על פי המלצת הרופאים, זמן החלמה של שבר לוקח שישה שבועות במקרה הטוב ובזמן זה מנוחה היא הכרחית. דווקא עכשיו, כשעונת המרוצים בשיאה אני צריך לשבת על הגדר ולפספס תחרויות שכבר נרשמתי אליהם, ועוד צריך לבנות מחדש את המהירות שלי, מבאס לא?

ההיגיון שלי דיבר אחרת – עדיף מנוחה אקטיבית מאשר פסיבית על מנת להזרים את הדם יותר ביעילות למקום הפגוע ולאפשר לו להחלים. לשמחתי שבר התלישה שהיה לי אפשר לעצם להישאר מקובעת באופן טבעי, דבר המזרז את קצב ההחלמה.

תצלום רנטגן של כף רגל
״זאת לא הרגל שלי דוקטור, הרגל שלי הייתה בסדר גמור...״

חילקתי את זמן ההתאוששות שלי לשלושה חלקים:

חלק ראשון (10 ימים עד שבועיים מיום הפציעה) – זהו שלב האיחוי הקריטי של העצם, שבו נבנית רקמה חדשה סביב אזור השבר. מנוחה לכף הרגל עם מינימום שימוש למעט עמידה ומעט הליכה. בזמן זה השתמשתי בקביים, שאותם הפכתי לאביזר אימונים. כיסיתי קילומטרים של הליכת קביים מהירה וחיזקתי את פלג גוף העליון, עד שהשלפוחיות בכפות הידיים גמרו אותי…אאוץ'!

חלק שני (שבוע) – בשלב זה החיבור של עצם מחדש נעשה יותר מאסיבי בשלב זה הצלחתי ללכת ללא קושי. ביצעתי אימוני טריינר (מתקן המתחבר לאופניים נייחות), במשך שעה  עם התנגדות בינונית עד גבוהה של ההילוכים לפי תחושת הרגישות ברגל. במקביל, ביצעתי הליכות במאמץ למרחקים של עד 14 ק"מ בקצב גבוה.

חלק שלישי (החל משבוע שלישי והילך) – חזרה הדרגתית לריצה לפי התחושה שמקרינה כף הרגל. תחילה, ריצת נפח על משטחים רכים כגון כורכר או מסלול ריצה רקורטן. בהמשך, אפשר לחזור לאספלט, לפי התחושה בכף הרגל.

פה גדול אוכל הכל, אבל כדאי שזה יעזור להחלמה

במהלך ההחלמה הקפדתי יותר גם על תזונה נכונה שסייעה לי לקבל את יסודות הנדרשים לאיחוי העצם. התזונה התבססה על צריכה בריאה של סידן  וכללה עלים ירוקים למיניהם, ברוקולי, טחינה, שקדים. על אף המאמרים הרבים לגבי הצורך בתוספי תזונה, שאני אישית לא מחבב מיוחד, מלבד התזונה הרגילה והבריאה שלי, תמיד דאגתי לערבב מעט חומץ תפוחים אורגני עם המים. החומץ כולל מינרליים חיוניים להתאוששות הגוף וגם למקום הפגוע.

זה לא שהכל בראש, אבל גם לראש יש מקום

לסיכומו של עניין, ההחלטה שלי לחזור לריצה מוקדם יחסית התבססה על התייעצות עם מומחה כף רגל העוסק ברפואת ספורט. אחרי שבדק את הצילום שלי ומישש אף כף רגלי, קבע באופן נחרץ שאין בעיה בשלב זה (שבוע שלישי), לחזור לרוץ בהדרגה. שבר התלישה למזלי היה פחות חמור ממה שחשבתי. פשוט בגלל שהוא ניתן לאיחוי ללא צורך בהתערבות כירורגית וקיבוע ע"י בורג, כפי שקורה עם שבר Jones. יצאתי בזול.
מה שמוזר, שברגע שמקבלים את ברכת הרופא לחזור לספורט, הגוף כאילו שוכח את הטראומה ומתעלם מהכאב. פתאום ההחלמה נעשית מהירה יותר בכוח התודעה. תופעה זו מוכרת לי מעברי כרוכב תחרותי. האמת, שלמרות שהתרסקתי לא מעט מעולם לא שברתי עצם. מוזר שהשבר קרה דווקא במהלך ריצה שגרתית על אספלט.

כעת, אני חוזר בהדרגה לשגרת המרוצים. 
הרגל עדיין מחלימה ולמרות הכאב והמגבלה אני יודע שזה זמני. במקביל אני מתכוון לטפל בכאבים שליוו אותי בכף הרגל וככל הנראה גרמו לשבר. מכל הסיפור הזה למדתי דבר אחד חשוב, שכאב כרוני אסור להזניח ולעיתים נדרשת התערבות של גורם מקצועי על פני טיפול עצמי. הגוף שלנו יותר חכם מאיתנו ואם נתעלם מהאזהרות שלו, הרי שבסופו של דבר הוא ימצא דרך לעצור אותנו מלעשות יותר נזק ולרוב בעיתוי פחות מתאים.

שלכם, ספידי שגב (שגב אפלבאום) 

*המאמר הנ"ל נכתב על בסיס התנסות אישית בלבד. כותב המאמר מסיר כל אחריות במקרים שבהם קוראים אחרים נעזרו בכתבה לצורך טיפול בפציעות דומות. לטיפול בפציעה ספציפית יש לפנות לגורם מקצועי ומוסמך בלבד.

Mozart 100 – מירוץ שטח קלאסי בנופי 'מדינת' זלצבורג

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

Mozart 100 – ספידי שגב בדרך למירוץ שטח קלאסי בנופי 'מדינת' זלצבורג

נסו לדמיין את עצמכם רצים בתוך נוף הררי מגוון עוצר נשימה של האלפים האוסטריים בתקופת האביב. מסביבכם ירוק עד של יערות צפופים או מרחבים פתוחים ושרשרת הרים שנמשכת עד אין סוף עם אויר צלול ושקט מרגיע. כבר נשמע מפתה, לא?

אין ספק שאוסטריה היא גן עדן נפלא לספורט בחיק הטבע, על אחת כמה וכמה כשזה מגיע לריצה. זוהי סיבה בהחלט טובה לסמן כיעד את השתתפותכם במרוץ השטח המפורסם של העיר זלצבורג, אחת הערים היפות באירופה – Mozart 100. הוסיפו לכך את התפאורה ההררית, שחלקה נראתה על גבי מסכי הקולנוע בסרט "צלילי המוזיקה" והרי לכם חווית ריצה מושלמת.

ב 16 ביוני 2018 יחגוג המירוץ את השנה השביעית לקיומו.

התחרות הצבעונית והתוססת, מושכת אליה רצי עילית וחובבים מכל העולם. השנה יתקיימו לא פחות מ 9 מקצים הכוללים שישה מקצים לבודדים ממרחקים של 13 ק"מ (מקצה כביש) ועד 103 ק"מ עם 4600 מטר טיפוס! בנוסף יתקיימו עוד שלושה מקצי שליחים. כך שכל אחד יכול למצוא את המשבצת המתאימה לו. אגב, למתחרים במקצי האולטרה (61 ק"מ ו- 103 ק"מ) יש כמובן ניקוד עבור ה- UTMB, ואין ספק שעיתוי התחרות עבורם בהחלט מהווה שלב הכנה חשוב. די במבט באתר וסרטונים ב You tube בכדי להתרשם שמדובר באירוע מאד ססגוני ומרשים. בהחלט שווה את המאמץ להיות שם ולחוות את החוויה.

יוצא לדרך עם תלמה ספורט ותומכים נוספים

במאמץ משותף יחד עם תלמה ספורט והמארגנים המקומיים אצא להשתתף השנה כנציג ישראלי במירוץ Mozart 100, ואסקר את האירוע מקרוב כמתחרה במטרה לחשוף בשלב ראשוני את האירוע בפני הקהל הישראלי ובהמשך ולהציע חבילת נופש אטרקטיבית לכל המעוניינים להשתתף בתחרות ב-2019.

במסגרת התחרות אשתתף במקצה ה 31 ק"מ, המכונה גם SCENIC LIGHT וכולל טיפוס וירידה של + 1.142 m/- 1.373.

מניסיוני בתחרויות מסוג זה בארץ וגם בחו"ל, המספרים לא נראים מאיימים, עם זאת על פי מפת הטופוגרפיה (שימו לב, זה במיילים לא בקילומטרים)

מפת הגבהים של המירוץ
בסך הכל זה נראה די כיפי

ניתן לראות שהטיפוס מתפזר על פני עליות קטנות רצחניות, מעין סוג של אינטרוולים. לעומת זאת, הירידה הקשה ביותר מגיעה בק"מ ה- 22 ונמשכת כ- 5 ק"מ. חשוב להגיע בשלב זה מחודדים ומרוכזים לפני הירידה הגדולה עם כוח ברגליים. זה המקום שבו אפשר ליפול בגדול אם מגיעים עייפים מדיי. לא פחות חשוב לארגן את הכוחות מחדש מיד אחרי בכדי לעבור את המשוכה האחרונה – "השפיץ" ממש לפני סיום התחרות.

טיפ קטן לפני סיום – חשוב לכל רץ שטח 

אגב, טיפ חשוב לכל מי שרץ בתנאים מסוג זה – לקראת התחרות לחזק את שרירי הארבע ראשי על מנת לעמוד בעומס המצטבר בירידה. במהלך הירידה לא להישען אחורנית ולנעול את הרגליים, במאמץ לבלום את המהירות. העונש לשרירי התאומים והגב יהיה עצום. מוטב להישען קדימה דרך האגן ואף לכופף מעט את הברכיים תוך כדי צעדים קטנים מהירים.

אז מה מצפה לי ב Mozart 100? נראה על פניו שהולכת להיות חוויה מרגשת כפי שמופיע בסרטון הבא – https://www.youtube.com/watch?v=f7nF07eiIgw

לפרטים נוספים על ה Mozart 100 באתר https://www.mozart100.com/en  נראה שווה לא?

המשיכו לעקוב אחריי לקראת התחרות בעמוד הפייסבוק שלי https://www.facebook.com/segevap

נסו לדמיין את עצמכם רצים בתוך נוף הררי מגוון עוצר נשימה של האלפים האוסטריים בתקופת האביב. מסביבכם ירוק עד של יערות צפופים  או מרחבים פתוחים ושרשרת הרים שנמשכת עד אין סוף עם אויר צלול ושקט מרגיע. כבר נשמע מפתה, לא?

אין ספק שאוסטריה היא גן עדן נפלא לספורט בחיק הטבע, על אחת כמה וכמה כשזה מגיע לריצה. זוהי סיבה בהחלט טובה לסמן כיעד את השתתפותכם במרוץ השטח המפורסם של העיר זלצבורג, אחת הערים היפות באירופה – Mozart 100. הוסיפו לכך את התפאורה ההררית, שחלקה נראתה על גבי מסכי הקולנוע בסרט "צלילי המוזיקה" והרי לכם חווית ריצה מושלמת.

ב-16ביוני 2018 יחגוג המירוץ את השנה השביעית לקיומו. התחרות הצבעונית והתוססת, מושכת אליה רצי עילית וחובבים מכל העולם. השנה יתקיימו לא פחות מ 9 מקצים הכוללים שישה מקצים לבודדים ממרחקים של 13 ק"מ (מקצה כביש) ועד 103 ק"מ עם 4600 מטר טיפוס! בנוסף יתקיימו עוד שלושה מקצי שליחים. כך שכל אחד יכול למצוא את המשבצת המתאימה לו. אגב, למתחרים במקצי האולטרה (61 ק"מ ו- 103 ק"מ) יש כמובן ניקוד עבור ה- UTMB, ואין ספק שעיתוי התחרות עבורם בהחלט מהווה שלב הכנה חשוב. די במבט באתר וסרטונים ב You tube בכדי להתרשם שמדובר באירוע מאד ססגוני ומרשים. בהחלט שווה את המאמץ להיות שם ולחוות את החוויה.

במאמץ משותף יחד עם תלמה ספורט והמארגנים המקומיים אצא להשתתף השנה כנציג ישראלי  במירוץ  Mozart 100, ואסקר את האירוע מקרוב כמתחרה במטרה לחשוף בשלב ראשוני את האירוע בפני הקהל הישראלי ובהמשך ולהציע חבילת נופש אטרקטיבית לכל המעוניינים להשתתף בתחרות ב-2019.

במסגרת התחרות אשתתף במקצה ה 31 ק"מ, המכונה גם SCENIC LIGHT וכולל טיפוס וירידה של   + 1.142 m/- 1.373. 

מניסיוני בתחרויות מסוג זה בארץ וגם בחו"ל, המספרים לא נראים מאיימים, עם זאת על פי מפת הטופוגרפיה (שימו לב, זה במיילים לא בקילומטרים)

ניתן לראות שהטיפוס מתפזר על פני עליות קטנות רצחניות, מעין סוג של אינטרוולים. לעומת זאת, הירידה הקשה ביותר מגיעה בק"מ ה- 22 ונמשכת כ- 5 ק"מ. חשוב להגיע בשלב זה מחודדים ומרוכזים לפני הירידה הגדולה עם כוח ברגליים. זה המקום שבו אפשר ליפול בגדול אם מגיעים עייפים מדיי. לא פחות חשוב לארגן את הכוחות מחדש מיד אחרי בכדי לעבור את המשוכה האחרונה – "השפיץ" ממש לפני סיום התחרות.

אגב, טיפ חשוב לכל מי שרץ בתנאים מסוג זה – לקראת התחרות לחזק את שרירי הארבע ראשי על מנת לעמוד בעומס המצטבר בירידה. במהלך הירידה לא להישען אחורנית ולנעול את הרגליים, במאמץ לבלום את המהירות. העונש לשרירי התאומים והגב יהיה עצום. מוטב להישען קדימה דרך האגן ואף לכופף מעט את הברכיים תוך כדי צעדים קטנים מהירים.

אז מה מצפה לי ב Mozart 100? נראה על פניו שהולכת להיות חוויה מרגשת כפי שמופיע בסרטון הבא – https://www.youtube.com/watch?v=f7nF07eiIgw

לפרטים נוספים על ה Mozart 100 באתר https://www.mozart100.com/en / נראה שווה לא?

המשיכו לעקוב אחריי לקראת התחרות בעמוד הפייסבוק שלי https://www.facebook.com/segevap

ספידי שגב

ספידי שגב אפלבאום, בן 48, מרעננה, מדריך ריצה מוסמך וינגייט המאמן קבוצות במסגרות שונות החל ממתחילים ועד מרתוניסטים. לספידי שגב ניסיון של 20 שנים בתחרויות ריצה ובעבר כרוכב עילית כביש ושטח. כיום מתמחה בריצות שטח טכני למרחקים של עד מרתון. מידע נוסף אודות ספידי שגב באתר www.speedysegev.co.il

 

 

 

Navarino 2017

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

Navarino 2017

דמיינו מסלול ריצה לאורך אחד משמורות הטבע המדהימות של חופי יוון עם נוף עוצר נשימה. כעת דמיינו שבאותו מקום מקיים הפנינג מרהיב הכולל מקצי ריצה תחרותית וענפי ספורט מגוונים נוספים לכל המשפחה. מעל כל זה הוסיפו נופש במלון בסטנדרט של חמישה כוכבים, אירוח כיד המלך ופעילות של ספורט ימי. כל זה מתרחש במהלך אוקטובר, כשהטמפרטורות נעימות ואידיאליות לריצה. נשמע משכנע, לא?

אתרי נופש למשפחות בחו"ל בדרך כלל מזכירים לי מקומות הומי אדם, רעשניים ועממיים, כשברקע מוזיקת דאנס ריקנית טורדנית. ב Costa Navarino דווקא מבליטים את תחושת הרוגע, המרחב והנוחיות ברמה של חמישה כוכבים, כבר פתיחה טובה לתחרות!

האתר עצמו נבנה בתוך שמורת הטבע של רצועת החוף של נברינו. מים צלולים, אבני זיפזיף צבעוניות, הרבה מרחב ופסטורליות.

האתר כולל גם מרכז למבקרים ,מרכז קניות ומבחר של מסעדות גורמה איכותיות. כמוכן, קיים מבחר עשיר של פעילויות חוץ כגון רכיבת אופניים, שייט, סקי מים, צלילה, מסלול קרטינג, קיר טיפוס, גולף מסלולי הליכה ועוד..כך שאפשר לנצל את התחרות גם לחופשה זוגית או משפחתית..

קצת על האירוע:

אירוע ה Navarino Challenge, מתקיים זו הפעם החמישית וממשיך לצבור תנופה משנה לשנה. מטרת האירוע הינה העיסוק בפעילות ספורטיבית עם דגש על החוויה האולימפית ברוח חיובית, תוך שימוש בספורטאים ייצוגיים בעלי הישגים בינלאומיים. עיקר המסר מתמקד דווקא בהשמנת יתר בקרב ילדים והמעבר לדיאטה ים תיכונית הידועה בסגולותיה.

מעבר לתמיכה הממשלתית של משרד הספורט, האירוע גורף פרסים בתחום המדיה התקשורתית והפרסום.

במשך שלושת ימי האירוע, השתתפו יותר מ 2000 ספורטאים מקצוענים וחובבנים בפעילויות שכללו 16 מקצועות ספורט שונים. המשתתפים הגיעו מ 17 מדינות מכל חמשת היבשות.

מארגני המרוץ דאגו להפקיד את יחסי הציבור של האירוע, בידיו של לא אחר מ Dean Karnazes, הרץ בעל השם העולמי, שנודע בזכות הישגיו המרשימים בתחום האולטרה-מרתונים. כשסיפרתי לו שאני מישראל, הוא מאד שמח ואף הסכים להקדיש מספר דקות לצילום וידאו משותף שבו הוא מזמין רצים ישראלים להשתתף באירוע.

תחרות הריצה שהתקיימה ביום ראשון היתה האירוע המרכזי. מדובר בתחרות בעלת אופי אינטימי ולא המוני או צעקני. בסה"כ היו פחות מ 400 משתתפים בכל המקצים, כשבמקצה ה 21 ק"מ שבו התחריתי השתתפו קרוב ל 100 רצים עם צפי לעליה במספר המשתתפים בשנים הבאות.

קצת על התחרות..

הזינוק למקצה ה 21 ק"מ החל בשעה 08:30, בטמפרטורה קרירה ונעימה. לא הכרתי כאמור אף אחד מהרצים, אך קלטתי רץ צעיר נמרץ, שהיה נראה לי כמנצח פוטנציאלי. מסתבר, שהחוש שלי לא טעה…עם הזינוק פרצנו שנינו קדימה ואף הספקנו להתיידד תוך כדי הריצה. בהמשך הצטרף אלינו חבר נוסף וכך למעשה ברחנו שלושתנו קדימה ופתחנו פער מסויים על פני שאר הרצים. המסלול כלל בחלקו דרך אספלט ומרביתו כורכר די שטוח. עם זאת החלק היותר טכני התרכז דווקא בחול הטובעני לאורך רצועת החוף- מזכיר מאד אדמת זיפזיף הגורמת לרגליים שלך להרגיש כמו בטון. משם התחברנו לסינגל מפותל וצר עם סלעים בולטים לאורך אגם. מדובר בקטע עביר לחלוטין ולא טכני מדיי. בהמשך, המסלול חזר להיות זורם יותר עד לקו הסיום, כך שיכולנו להתמקד יותר בהגברת המהירות. הדאגה העיקרית שלי בד"כ בתחרויות, מתרכזת בעיקר בסימון המסלול ולשמחתי הרבה הסימון היה מוצלח עם שילוט ברור כולל ציון מרחק בכל קילומטר.

קיוויתי לנצח, הרגשתי חיוני לאורך מרבית התחרות וניסיתי לשמור את הכוחות לקילומטרים האחרונים. אלא שכנראה לא יכולתי להגביר את הקצב כפי שרציתי ונאלצתי לסגת מעט. זה אפשר לבחור הצעיר, שרץ איתי את כל המרחק להגביר את המהירות ולפתוח פער של חצי דקה שלא ניתן היה לגישור. החשש שלי היה בעיקר מהרץ השלישי, שליווה אותנו רוב הזמן ולכן הצלחתי לאסוף את שארית כוחותיי עד קו הסיום, בכדי שלא לאבד גם את המקום השני.
סה"כ הרגשתי מאד מרוצה מההישג בעיקר לאור העובדה שהמנצח צעיר ממני ב 20 שנה.

למרות שמדובר בתחרות הכוללת מספר רץ ,צ'יפ ומדידות זמנים, הוחלט שלא לקיים טקס פודיום והענקת גביעים למקומות הראשוניים מתוך הגישה של המארגנים כי לא משנה הניצחון, העיקר ההשתתפות.

כולי תקווה ששנה הבאה תשתנה הגישה ואכן יתווסף הפודיום. אין ספק שיש לכך ערך מוסף גם אם ההחלטה להשתתף אינה תלויה בקיום הפודיום.

בכל מקרה,תוצאות התחרות מפורסמות באתר וזו בהחלט גאווה עבורי להיות חלק מרשימת הרצים המובילים.

בסיכומו של יום, נהניתי מאד ובהחלט מצפה ומחכה כבר לשנה הבאה. מי מצטרף אליי?

Navarino Newsletter preview