בלוז לחופש הגדול – כיצד להיערך לעונת המרוצים הקרובה

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

בלוז לחופש הגדול - כיצד להיערך לעונת המרוצים הקרובה

עבור לא מעט רצים, פגרת הקיץ עומדת להסתיים ולאט לאט יגיע הזמן לחזור לשגרת האימונים ולהעלות את דרגת העצימות, הגדלת הנפחים והעומסים. המטרות משתנות בין אחד לשני ולרוב נשענות על תחרויות מטרה כדוגמת מרתון טבריה המתקיים ממש בתחילת שנת 2015.

הפגרה לימדה אותנו מצד אחד להוריד הילוך, לקחת פסק זמן, לטעון מחדש את המצברים, להתאושש מהעומס שהצטבר במהלך השנה, ומצד שני לחזק את הגוף ולהשקיע בתחזוקתו. ביחד עם כל אלו הצטבר גם רעב גדול לחזור לשגרת האימונים, להמשיך במגמת השיפור, לכבוש יעדים חדשים, וליהנות מתחושת הסיפוק שמתלווה אחרי הריצה. כעת, לפני שאנחנו חוזרים למשטר האימונים ומעלים הילוך, מביטים בלוח התחרויות ומסמנים מטרות, בואו נעצור לרגע ונעשה מעט הכנות מקדימות.

בדיקת ציוד

  • לפני הכול – בדקו מה התקציב העומד לרשותכם לרכישת ציוד עד סוף השנה.
  • מצב הנעליים – מה מצבן? האם הן עדיין נוחות כמו שהיו כשקניתם אותן? האם עברו את הקילומטראז' הרצוי? האם צריך להחליף? האם אתם רוצים להישאר עם אותו זוג או להתנסות במותג אחר?
  • מצב הבגדים – מה מצבם ? אם אתם סובלים משפשפות במכנסים, או שהבד מתחיל לאבד את האלסטיות שלו, כנראה שהמכנסים עשו את שלהם, כנ"ל לגבי חולצות \ גופיות וגרביים.
  • ציוד ריצה נלווה – בדיקת תקינות ושימושיות של הציוד לרבות בקבוקים, חגורות ריצה, תיק גב, רצועת דופק, משקפי ריצה, נרתיק לנייד ועוד.

מבט על העונה עד כה

  • מה היו הנקודות החזקות שסייעו לכם במהלך העונה?
  • מה היו נקודות החולשה שהפריעו לכם להשתפר?
  • האם התזונה שלכם הייתה מספקת מבחינה ערכית והאם נתנה מענה לביצועים שלכם?
  • האם הרגשתם עומס יתר או תשישות? אם כן, מה הסיבות לכך?
  • תחזוקת רגליים – האם ביצעתם מתיחות באופן קבוע, האם חיזקתם את הרגליים? האם היו לכם כאבים כרוניים או התכווצויות?
  • טכניקת ריצה ונשימה – מה ניתן לשפר?
  • האם השעות והימים שבחרתם להתאמן התאימו לכם?
  • האם רצתם לבד אם עם חברים באותה רמה ומה מתאים לכם יותר?
  • ולסיכום – האם השתפרתם במהלך העונה או לא?

מבט קדימה

כעת, קחו את כל התשובות לשאלות מהסעיף הקודם, בודדו את הדברים החיוביים מהדברים הטעונים שיפור בשתי טבלאות נפרדות. התמקדו בכל אחד מהסעיפים ובחרו כיצד לפעול. מה ניתן לשמר ומה לשפר. הנה דוגמא:

נקודות חזקות (לשימור): אימון עם מאמן וריצה עם חברים באותה רמה, הקפדה על מזון איכותי והורדה בכמות האלכוהול, מתיחות מיד אחרי כל אימון, הקפדה על התאוששות של 24 שעות בין אימון עצים אחד לשני ושינה של לפחות שבע שעות.
נקודות חלשות (לשיפור): הורדה בעומס התחרויות, העדפה של אימוני בוקר על פני אימוני לילה, שיפור טכניקת ריצה, גיוון של משטחי ריצה, טיפול מיידי אצל פיזיותרפיסט מיד עם הופעת הכאב.

סימון תחרויות מטרה

הגדירו תחרויות מטרה חשובות. אם יש לכם מספר תחרויות בדרך למטרה קחו בחשבון שבניית הכושר נעשית בהדרגה לקראת האירוע, וכל המרוצים לפני כן משרתים אתכם כאימונים בלבד. משמע שעליכם להיזהר ולא להגיע לשיא לפני תחרות המטרה ולא לרוץ על הקצה בתחרויות הקודמות, אחרת תגיעו מותשים ואולי אף פצועים למרוץ הכי חשוב לכם. בחרו בזהירות את התחרויות המוגדרות כאימוני מטרה, הגדירו אותם מבחינת זמנים וקצבים (להשתדל שלא לעבור את ה 90% לכל היותר) והקפידו להתאושש היטב מיד אחרי כל תחרות שכזו כדי להמשיך ולבנות את עצמכם לקראת האירוע החשוב מכולם.

סביבה חיצונית

אנו חיים במסגרות שונות שאינן בהכרח קשורות לריצה, כמו משפחה, מקום עבודה, מעגלי חברים שונים. חשוב מאד מצד אחד להכין אותם לקראת הפעילות שלנו וההשקעה הכרוכה בכך. מצד שני לדעת איך לתמרן ולהתפשר בכדי למצוא את האיזון, בין זמן אימון וזמן איכות עם המשפחה, בין מחויבות לאמון ומחויבויות לעבודה ולחברים. האם מקום העבודה מוכן לאפשר לי זמן לתחביב שלי בשעות הנוחות לי? האם אני מסוגל לתפקד בעבודתי אחרי אימון ארוך ועצים? האם אני לא מתרחק מחבריי הקרובים בגלל שאני אוהב לרוץ והם לא? והאם עליי לוותר לחלוטין על יציאה איתם כי עליי להתעורר למחרת ב 4:30 לאימון? לכן, כדאי מאד להגדיר את הגבולות שלכם ומהו הקו האדום. מתי אתם דבקים במטרות ומתי אתם מתגמשים.

בסופו של דבר עלינו להסתכל על התמונה הכוללת של תכנון עונה עבורנו כספורטאים החובבים. שם המשחק זה איזון בחיים. אותה מילת מפתח שמלווה אותנו באימונים. מצד אחד אנו מעלים את העצימות ומצד שני אנחנו מתאוששים. מצד אחד לוקחים לעצמנו את מה שעושה לנו טוב ומצד שני נותנים לאחרים (בין אם משפחה, מקום העבודה וחברים). עונה מוצלחת מבוססת על בניית יעדים בזהירות. ההצלחות והכישלונות הם חלק מהמשחק וחשוב לדעת כיצד להתמודד איתם.
היעד שלכם להגיע לסוף העונה עם תחושה של סיפוק והגשמת יעדים מבלי להשאיר שדה קרב מלא הרס מאחוריכם. תדאגו לבנות את עצמכם בצעדים קטנים ובטוחים לעבר המטרה שהגדרתם.
שיהיה לכם המשך עונה מוצלחת ופורייה.

עומסים, הכפלות, וכיצד כדאי להתקדם עם תוכנית האימון שלכם?

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

עומסים, הכפלות, וכיצד כדאי להתקדם עם תוכנית האימון שלכם?

באחד הימים, היה לי את העונג לייעץ לבחורה שהצליחה לרוץ לבדה 5 ק"מ תוך פרק זמן קצר עם שימוש באפליקצית ריצה. מאחר והשלב הבא בתוכנית הראה 10 ק"מ החליטה ובצדק להעלות בפורום את השאלה, מה עליה לעשות כעת?

יאמר לזכותה שהיא היתה מוטרדת מהמרחק הכפול שעליה לעבור כעת. חבל שמפתח האפליקציה לא נתן את דעתו שהמעבר מחמישה ק"מ לעשרה ק"מ אולי קל להבנה על הנייר אבל בפועל זו משימה לא קלה למרבית מהרצים המתחילים.
אחת מתופעות הלוואי של הטרנד, שמצד אחד הוא שואב אליו כמות עצומה של רצים המנסים תוך פרק זמן קצר להעמיס על הגוף מרחקים שמעולם התנסו בהם, במטרה ליישר קו עם רצים מנוסים בהרבה יותר אך מצד שני מרבית הרצים השאפתנים הללו נשברים די מהר. במקרה הטוב, הם מתייאשים ומחפשים ענפי ספורט או תחומי עניין אחרים. במקרה הפחות טוב הגוף אינו מקבל בברכה את העומס הרב המופעל עליו וזה מוביל לפציעות והשבתה לתקופות ארוכות.

בהעדר הדרכה נכונה, קל ליפול לתוך הסטטיסטיקה הזו. ההשערה לכך עשויה לנבוע מהמחשבה שריצה זו פעולה טבעית של הגוף לכאורה ואינה דורשת הכנה כלשהיא. הרי כולנו רצנו והתרוצצנו כילדים, אז מה הבעיה אחרי עשרים או שלושים שנה לקום ולהחליט שחוזרים לזה? ואז כשרואים שהריצה מסתדרת וגם מהנה מבינים שזהו זה ואפשר כעת להגדיל את המרחק, בכמה? בד"כ כפולות זה הכי קל והכי נוח לוגית, נכון?

רואים זאת גם בקרב רצים יותר מנוסים המעלים את הרף בתחרויות ריצה. לא פעם אני שומע רצים הטוענים ש"אתמול התחריתי ב 10 ק"מ. היה מוצלח. כעת אני נרשם לתחרות של חצי מרתון! שנה הבאה אני כבר מתכנן על מרתון ברלין". רגע! חכו…לאן אתם ממהרים?
המשמעות של הכפלת מרחק בריצה מתבטאת בזמן הכנה ארוך יותר, דהיינו בניית בסיס יציב ואיתן. הדבר מושג דרך ריצות נפח בקצב של 65-70 אחוז, פעם אחר פעם, כמו קרקע שמהדקים אותה שוב ושוב לפני שסוללים את הכביש. השרירים צריכים להיערך למאמץ הרב, מעבר למה שהיו רגילים עד כה, וזה לוקח זמן הסתגלות, לעיתים אף מלווה בכאב קל שעובר עם הזמן. לא תמיד הגוף מקבל זאת בהבנה או בגלל שטכניקת הריצה אינה נכונה. לרוב גם הרגליים אינן מאוזנות מבחינת החוזק והגמישות ואז רגל אחת נושאת יותר בנטל מאשר רגל שניה והיא זו שגם תפצע יותר מהר.
הגוף צריך לגייס יותר משאבים בשביל תוספת המאמץ וזה לוקח הרבה זמן וסבלנות, עד כדי שבועות או כמה חודשים, כל אחד לפי יכולתו.

כמו כן, ככל שהעומס ו/או העצימות עולים צריך לתת יותר תשומת לב לתחזוקה של הגוף. הרבה מתיחות וגמישות. אני ממליץ בחום לשלב עם אימוני יוגה המלמדת בין השאר כיצד לנשום נכון. מדי פעם מומלץ גם לעסות את הגוף ע"י איש מקצוע. יש גם המלצות לטבול את הרגלים במי קרח אחרי אימון. ועוד כהנה וכהנה, אבל בסופו של דבר המטרה הכי חשובה היא לאפשר התאוששות ולהחזיר לגוף את היכולת להתמודד שוב עם המאמץ ההולך וגדל.

לפני כל עליית מדרגה מבחינת תוספת הזמן או המרחק צריך לתת כמה "שכבות הידוק" ורק אז לעלות לשלב הבא ובאופן הדרגתי. זה יכול להיות שעל כל פרק זמן שאתם רצים, תוסיפו עוד כמה דקות או מרחק שיתבטא בכמה מאות מטרים בודדים עד קילומטר. בכל פעם תרגישו את הגוף ותקשיבו לו. אם קשה לכם אך עדיין אתם מסוגלים להתמודד כנראה שאתם בדרך הנכונה. בצעו מספר אימונים בעלי מרחק זהה, תמדדו את הזמן שלוקח ובקביל בדקו את הדופק במידה ויש לכם שעון דופק. זו יכולה להיות אינדיקציה טובה ליכולת המאמץ שלכם ברגע נתון וביחס לאימונים קודמים. אם הדופק מעט יותר גבוה בהשוואה לאימון הקודם (בהתחשב שהמרחק והזמן שרצתם זהה) הרי שאתם עייפים יותר וחשוב להבין את הסיבה לכך. ייתכן ולא ישנתם מספיק או לא התאוששתם טוב מהאימון הקודם. גורמים נוספים המשפיעים הינם, שרירים מכווצים, מתח, תזונה לקויה, או מחסור בנוזלים, כל אלו באים לידי ביטוי. חשוב לעלות על הסיבה לעייפות, לתת מענה לגוף, לקחת יום מנוחה ואז לחשוב שוב ולבדוק את הדופק.

צריך לקחת בחשבון שגם למזג האויר והלחות, בייחוד בקיץ יש השפעה רבה על הביצועים. ככל שחם יותר, הגוף מתאמץ יותר, מאבד יותר נוזלים ומלחים חיוניים לתפקוד השרירים. עבור מתאמנים חובבים, מומלץ שלא להתאמן בטמפרטורה של מעבר ל 28 מעלות, לכן עדיף תמיד להתאמן בבוקר מוקדם או בערב בלית ברירה. אין סיבה מוצדקת לרוץ באמצע היום במהלך חודשי הקיץ בשיא החום אשר ביחד עם הלחות הנוראית מעלה את הטמפרטורה האמיתית ל 35 מעלות ומעלה. אין בזה שום תועלת, רק נזק!

לכאורה זה נשמע מעט הזוי שתהליך הריצה הרבה יותר מתון ממה שאתם מכירים. קחו בחשבון שלוקח לגוף שלנו זמן רב לשנות הרגלים ובכל פעם שאתם מעמיסים בצורה מוגזמת ומיידית הגוף ישר מתרגם זאת לדלקות, נקעים, קריעת שרירים ושחיקת סחוסים. כאילו הגוף אומר לכם "עזבו אותי בשקט! מה לא היה בסדר במה שעשינו עד כה?" לכל אחד מאיתנו יש את הגנטיקה שלו ולכן חלק יעברו את תהליך המעבר יותר בקלות אך בשאר המקרים רצים ימצאו את עצמם עם פציעות, ותהליך ההחלמה עשוי להיות לעיתים ארוך ומתסכל.

לסיכומו של דבר, לפני שאתם מחליטים להכפיל את המרחק ולנסות ליישר קו עם חברים שלכם שכבר עושים את זה או בגלל שבא לכם לאתגר את עצמכם בתחרות, עצרו!!! אל תכפו על הגוף שלכם להתרגל תוך פרק זמן קצר לשינוי, זה פשוט לא יעבוד טוב במרבית המקרים. צריך סבלנות ואורך רוח כדי לבנות בהדרגה את הסיבולת והעומס המצטבר על הרגליים. אם אתם דואגים שתפספסו מרוץ מסוים אם לא תשתתפו, או תעדיפו להשתרך מאחור במקרה הטוב, כדאי שתוותרו על זה, לא חסרים מרוצים לאורך העונה ומקסימום תבואו שנה הבאה מוכנים ובטוחים יותר.

עומס, עומס, עומס – איך שורדים את זה?

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

עומס, עומס, עומס - איך שורדים את זה?

שגב אפלבאום מסכם את עונת המרוצים שלו במרוץ כרמיאל, תוך שהוא הולך על חבל דק בין הצלחה וכישלון בעקבות העומס. עצות שימושיות בכתבה הבאה.

לקראת השתתפותי במרוץ כרמיאל שנערך בתחילת חודש יוני הייתי בדילמה, שבדרך כלל מאפיינת רצים הנמצאים בתקופה של עומס יתר בתחרויות. מצד אחד ניסיתי לסחוט תחרות נוספת "קצרה" של 10 ק"מ לפני היציאה לפגרת המרוצים אך מצד שני היתה לי תחושה שאולי אני מגרד את הקצה. הקצה אצלי התבטא ברגליים עייפות, שרירים תפוסים וכאבים באים והולכים, כל אלו סימנים של עומס יתר של תחרויות שאני סוחב באופן רציף מאז קיץ שעבר. בהחלט לא משימה קלה כשאתה שואף לשמור על כושר שיא לאורך זמן וללא הפוגות ועוד בגיל 45.

הריצה שלי בתחרות רק חידדה את העובדה ש"זהו! הגיע הזמן להוריד הילוך, אין טעם לדחוס תחרות נוספת". מעבר לעובדה שמדובר על מסלול משופע עליות וירידות, גם המתחרים שלי היו צמודים אליי לפחות עד מחצית המרחק. המאמץ שלי לעשות נגטיב ספליט היה מוצלח אלא שממש לקראת הסוף הרגשתי את הגוף מרוקן מאנרגיות ורק קיוויתי שאגיע לקו הגמר ראשון. למזלי הפרידו 11 שניות ביני והמקום השני אבל הרגשתי בר מזל שהחזקתי מעמד למרות הכל. זה יכול להיות מאד מתסכל לאבד ניצחון במטרים האחרונים. כבר הייתי בסרט הזה. אצלי הנחישות עובדת שעות נוספות אבל לפעמים יש לזה מחיר.

מהר מאד הבנתי שההימור שלי בכרמיאל היה ממש על הגבול הדק של בין הצלחה וכשלון. עומס היתר אכן השפיע אך לא מספיק בכדי להפיל אותי גם אחרי תקופה כה ארוכה ואינטנסיבית של תחרויות כביש ושטח קשה ממקצים של 5 ק"מ ועד מרתון, ברצף.

בחרתי לשתף אתכם בכמה טיפים שיוכלו לעזור להתמיד עם העומס המצטבר באימונים ובתחרויות אך כל זה בתנאי אחד ברור, שאתם מקשיבים לעצמכם ורגישים לאיתותים של הגוף. כאבים חדים וממוקדים, תשישות ועייפות כרונית, הגבלה בתנועת הרגליים במהלך הריצה הם סימנים מובהקים שהגוף מאותת לכם "הרפו ומיד!"

  1. בניית תוכנית אימונים ושיבוץ חכם של תחרויות – עם סיום הפגרה ואחרי שניקיתם את הראש זה הזמן לבנות שוב את האג'נדה השנתית, להגדיר תחרויות מטרה אך במקביל לסמן גם תחרויות שיכולות לסייע לכם להשתפר וגם תחרויות חובה בשביל הנשמה. ההכנה לעונה כוללת הרבה מאד סיבולת ובסיס שיכול לשרת אתכם לאורך העונה, כשבין תחרות לתחרות אתם מבצעים במהלך השבוע אימון איכות, אימון חידוד ותחרות עם שחרור אחריו, במעין סוג של מחזוריות. ככל שתתמידו להתחרות לאורך העונה הגוף יצליח לשמר את היכולות האירוביות בתנאי שבין תחרויות אתם מקפידים להתאושש כיאות בתחילת השבוע ואז מחדדים באמצע השבוע ומורידים מתח לקראת התחרות הבאה. משהו שמזכיר גרף סינוס.
  2. תזונה נכונה – חד וחלק! תזונה לקויה אינה רצויה לגוף נקודה. כמו שלא תדלקו את הרכב שלכם בדלק זול ומלוכלך, עליכם לחשוב בהתאם גם לגבי הגוף. דלק זול יתן ביצועים זולים ואף עשוי להוביל לתשישות שמצידה תוביל לפגיעה בתפקוד ואף לפציעות והתאוששות איטית. המנעו מסוכרים, דברי חלב (או לפחות הגבילו באופן משמעותי), מטוגנים או דברים שומניים רבויים. הקפידו לאכול ירקות, קטניות, פירות, בשר, אוכל עם סיבים תזונתיים. אלכוהול במידה מופרזת יהרוס לכם בקלות כושר שבניתם אותו בהדרגה ובזהירות. גם שתיה מתונה כנראה שאינה מומלצת אבל כאן אני מעט מסתייג. וודאו שרמת ההמוגלובין תקינה ושאתם מקבלים את כל אבות המזון, הויטמינים והמינרלים דרך תזונה טבעית. במידה ואתם מרגישים תשישות כרונית מומלץ לעשות בדיקת דם ולנסות לאתר את הסיבה לכך.
  3. עיסוי – בדיוק כמו שאנחנו מתחזקים את רכבנו לפי הוראות היצרן, כך עלינו לתחזק את גופנו אחת לתקופה ע"י פיזיותרפיסט. עיסוי עמוק של הרקמות ושחרור שרירים תפוסים או עייפים מחולל פלאים ומונע פציעות. כדאי לתת תגבור לקראת תחרויות חשובות אך לא בסמוך עליהן בכדי לאפשר לגוף להתאושש מהעיסוי.
  4. מתיחות – חובה אחרי כל אימון אך בזהירות. יש להרגיש את המתיחה אך לא במחיר של כאב מאחר וזה עשוי להוביל לפציעה. רצוי לכל מתיחה כחצי דקה עד דקה בערך, בין אימונים, אך לא קרוב מדיי לימי התחרויות.
  5. אורך חיים בריא מאוזן וגם חטאים קטנים מדי פעם – חשוב לשמור על פורפרציות וליהנות מכל העולמות. שגרת האימונים הספרטנית גובה מחיר גבוה של מתח מצטבר. פורקן זה דבר חשוב בשביל האיזון, כל עוד נעשה במינון הנכון. מותר לחטוא ולהתפרק מעת לעת ולנקות את הראש. חשוב לזכור שאנו חובבנים ולא רצי עילית שכל סטיה מאורח החיים הנוקשה יפגע בתוצאות. אנחנו בסה"כ באנו ליהנות.

כמובן שגם לגנטיקה יש תרומה חשובה ועיקרית ליכולת שלנו לפתח ולשמר את הכוחות מתחרות לתחרות ולהתאושש בין לבין. אבל אין ספק שאם נאמץ אורך חיים בריא ונלמד להקשיב לגוף שלנו נגדיל את הסיכויים שלנו להתמיד עם אהבתנו לריצה.

כעת, גם אני משנה פאזה לקראת המשך העונה. לוקח פסק זמן מתחרויות לטובת חיזוק פנימי. במבט לאחור סגרתי אמצע עונה בצורה מוצלחת. הפסק זמן ייצור את אפקט התיאבון לקראת התחרויות הבאות ומקווה לבוא רעב וחדור מוטיבציה.
נעדכן בהמשך.

שלכם ספידי.

מניעת פציעות ריצה

השותפים שלי לדרך

לוגו אוקלי

logo high5

Pandazzz
Suunto white

מניעת פציעות ריצה

ספידי שגב, אתלט הישגי מנוסה בריצה ומדריך ריצה מוסמך מציע לכם טיפים חיוניים שיעזרו לכם לצמצם את הסיכוי להפצע בזמן ריצה. קריאה מהנה!

קשה שלא להיסחף אל תוך טרנד הריצה ולהתחבר לפעילות הפופולארית שמושכת כמויות אדירות של אנשים. זוהי פעילות עממית נגישה לכולם הממריצה ומרעננת וגם לא דורשת הכנות מיוחדות. עם זאת, עבור לא מעט רצים היא גם עשויה להיות מקור לפציעות הנובעות בעיקר ממאמץ או עומס יתר.
קל לחשוב שאם כולם יכולים לרוץ אז גם אני יכול, או אם בצבא הייתי בחי"ר וגם אם זה לפני עשרים שנה אני עדיין פנתר. אז זהו שלא… אנחנו כבר לא צעירים, הגוף פחות נמרץ וגם יכולת הגוף להתאושש מהפציעות איטית יותר.

פציעת ריצה לא חייבת להיות דרמטית או מורכבת בכדי לנטרל אותנו לחודש ואף יותר. לרוב הפציעות נגרמות מעומס יתר בעיקר על הקרסוליים או באזור השוקיים. הסיבות לפציעות מגוונות החל מהתעלמות מכאב זניח, מתיחת יתר של שריר הנובעת גם מתחזוקה לקויה של הגוף, עומס אימונים וצמצום זמן התאוששות וכמובן הגנטיקה.

לכן תוכלו לפגוש שני רצים בני אותו גיל, אחד בקושי ישרוד ריצה של 10 ק"מ פעם בחודש ואילו השני עושה בשנה לפחות שני מרתונים ואף אולטרא מרתון. עם גנטיקה אי אפשר להתווכח, אך עדיין שני הרצים הנ"ל מועדים להפצע בהתאם ליכולת שלהם להתמודד עם העומסים.
בחרתי לרכז בפניכם כמה טיפים יעילים שיוכלו לעזור לכם להקטין את הסיכוי שלכם להפצע.

הטיפים מבוססים על ניסיוני הרב כרץ תחרותי מעל 15 שנים ומדריך ריצה מוסמך.

  1. בצעו חימום יעיל – לפני כל ריצה, הקפידו לבצע חימום בתנועות מעגליות או סיבוביות של המפרקים כולל קרסוליים, ברכיים, אגן ועמוד השדרה. התנועות צריכות להיות רגועות ומלאות. הקדישו בין 5 -10 דקות.
  2. נעלי ריצה מתאימות – בחרו את הנעלים בחנויות מתמחות בעיקר באלו המצויידים במסוע לבדיקת ההתאמה של הנעל לסגנון הריצה שלכם. אל תלכו על מותגים שאחרים ממליצים. תבדקו מה באמת מתאים לכם. בדקו מה אורך החיים של הנעל (מצויין ב ק"מ). השתדלו שלא לחרוג מעבר לק"מ הנצבר של הנעלים עם חריגה של 10% לכל היותר. והכי חשוב, לא לרוץ עם נעלים ישנות בגלל סנטימנטים או חסכון בכסף.
  3. שיפור טכניקת ריצה – יש להטות את הגוף קדימה בזמן הריצה החל מהקרסוליים ועמוד השדרה בזוית מתונה. הקפידו שהחלק הקדמי של כף הרגל בלבד יגע בקרקע (בפירוש לא עם העקב) וכך תורידו את העומס מהמפרקים בזמן הריצה. ארחיב יותר על טכניקת הריצה במאמר בנפרד.
  4. שימו לב לתנאי השטח כשאתם רצים – היו ערניים לבורות, גבשושיות או אבני מדרכה בולטות. קל מאד לעקם קרסול ואף להשתטח באלגנטיות על הרצפה בגלל חוסר זהירות. לרצים בשטח – אל תקחו סיכונים מיותרים בייחוד במדרונות והימנעו לטפס על סלעים רופפים או חופשיים.
  5. נוזלים ופחמימות – הקפידו לשתות נוזלים ולהעמיס פחמימות לפני ובמהלך אימון ארוך ועצים.
  6. בניית נפח באופן קבוע והגדרתי – ככל שהק"מ עולה בריצה נדרש יותר זמן לאימוני נפח בכדי להרגיל את הגוף להתמודד עם העומס. זו גם הסיבה שאין דבר כזה אינסטנט מרתוניסט. מי שרוצה להגיע למרתון מאפס תוך שנה או שנתיים יש סיכוי רב שיפצע מתישהו בתהליך. לגוף יש את קצב ההקדמות משלו ולא מעניין אותו התוכניות השאפתניות שלכם.
  7. הקשיבו לגוף שלכם! כל איתות של כאב עשוי להצביע על התפתחות של בעיה שנובעת מעומס או שיטת אימון לקויה. אם תתעלמו ותמשיכו במסגרת האימונים הקיימת יתכן מאד שהבעיה תחריף. בדקו חלופות ועזבו את התוכנית העכשווית. בשלבים מוקדמים של הבעיה ניתן לבחון אפשרות לריצות קלילות (מאמץ קל) קצרות כסוג של מנוחה אקטיבית לצורך התאוששות.
  8. שלבו אימוני cross –training נוספים בתחום הסיבולת. השילוב של ענפי ספורט אחרים במסגרת תוכנית האימונים תוריד את העומס הנוצר מהפעלה חוזרת ונישנית של השרירים הקשורים בריצה. מומלץ להכניס לפחות אימון אחד בעצימות גבוהה של אופניים (ספינינג או רכיבה בחוץ), שחיה או עבודה על מכשיר אליפטי לתוכנית האימונים השבועית. כך אתם למעשה עדיין עובדים על שיפור היכולת האירובית ובמקביל עוזרים לשרירי הריצה להתאושש עד לאימון הבא.
  9. בנו תוכנית שנתית ריאלית ליכולתכם הכוללת פגרה. השתדלו שלא להעמיס תחרויות ארוכות טווח בזו אחר זו אלא אם אתם רצים מנוסים מאד וגופכם רגיל לעומסים גבוהים. שלבו פגרה של שבועיים עד חודש בתקופת הקיץ הכוללת מנוחה לחלוטין מריצה.
  10. לא כולנו נולדנו אותו הדבר. מעבר לגנטיקה יש גם עניין של משקל והיכולת להתאושש מאימונים עצימים. חלקנו יכולים לרוץ מעל 100 ק"מ מצטבר כל שבוע ללא בעיה וחלקנו אינם יכולים לעבור את ה 50 ק"מ בלי איתות של כאב. מה שמתאים לאחד לא מתאים לשני. אין ספק שהורדה במשקל יכולה לתרום רבות למניעת פציעות, אך בנוסף מומלץ גם לעבוד על גמישות הגוף בכדי להתמודד עם העומסים הפועלים בזמן הריצה.

אם תקפידו להקשיב לגוף ותיישמו את הטיפים הנ"ל אתם עשויים לעבור את העונה בשלום ואף להשתפר לאורך זמן. בהצלחה!